כל מה שרצית לדעת על מוהנדס קרמצ'נד גנדי:
מוֹהַנְדַּס קַרַמְצַ'נְד גַּנְדִי (בגוג'ראטית: મોહનદાસ કરમચંદ ગાંધી, בהינדי: मोहनदास करमचंद गांधी; 2 באוקטובר 1869 – 30 בינואר 1948) היה מנהיג פוליטי ורוחני הודי, שהוביל את תנועת העצמאות ההודית במאבקה נגד שלטון האימפריה הבריטית.
הוא נחשב גם לסמל ההתנגדות הלא-אלימה בזכות הגייתה ויישומה של הסאטיאגרהא – פילוסופיה הממוקדת בחיפוש אחר האמת ובהתנגדות לרשע באמצעות התנגדות פעילה אך לא אלימה – דבר שהוביל לעצמאות הודו ועורר השראה לתנועות שונות למען זכויות אדם ולחופש ברחבי העולם.
גנדי נמנה עם המנהיגים המוערכים ביותר במאה העשרים.
הוא מוכר בהודו ובעולם כמהאטמה גנדי ("מהאטמה" בסנסקריט – "הנפש הגדולה", כינוי שניתן לו על ידי המשורר רבינדרנת טאגור).
בהודו הוא מכונה גם באפו ("אבא" בגוג'ראטית).
הוא נחשב באופן רשמי לאבי האומה ההודית, ויום הולדתו, בשניים באוקטובר, מצוין מדי שנה כחג לאומי הודי בשם "גנדי ג'איאנטי".
ב-15 ביוני 2007 הכריזה העצרת הכללית של האומות המאוחדות על 2 באוקטובר כיום הבינלאומי לאי אלימות.
גנדי יישם לראשונה מרי אזרחי לא אלים במאבקה של הקהילה ההודית למען זכויות אזרח בדרום אפריקה.
לאחר שחזר להודו, הוא אירגן איכרים ועובדים עניים למחאה מול מיסוי דכאני ואפליה רחבת היקף.
לאחר שנתמנה לעמוד בראש הקונגרס הלאומי ההודי, הנהיג גנדי קמפיינים כלל-לאומיים להקלת העוני, לשחרור הנשים, לאחווה בין דתות וקבוצות אתניות שונות, להפסקת האפליה נגד קאסטות בכלל וקאסטת ה"טמאים" בפרט, ולמען עצמאות כלכלית של הודו.
מעל כל המאבקים האלה הוא נאבק למען ה"סווארג'" – עצמאותה של הודו מהכיבוש הזר.
גנדי הוביל את האומה ההודית במרי האזרחי נגד מס המלח שהונהג בהודו, וב-1930 ערך את "צעדת המלח" בת 400 הקילומטרים.
ב-1942 הוא קרא בפומבי ליציאתם של הבריטים מהודו.
הוא שהה בכלא שנים רבות במספר תקופות שונות, בדרום אפריקה ובהודו.
גנדי יישם והטיף לאי אלימות ולאמת, בכל מצב.
הוא חי בפשטות וארגן אשראם שהחזיק מעמד כלכלית בכוחות עצמו.
הוא הכין את בגדיו בעצמו – הדהוטי והגלימה המסורתיים ההודים שהוא טווה וארג באמצעות הפלך שלו, הוא ניזון מאוכל צמחוני פשוט ומאוחר יותר מדיאטת פירות.
הוא ערך צומות ממושכים (לפעמים מעל לחודש) הן למען היטהרות עצמית והן כמעשה מחאה.
גנדי נרצח ב-30 בינואר 1948 על ידי מתנקש הינדואי, שהתנגד להסכמתו לשלם פיצויים לפקיסטן, כפי שהמליצו הבריטים, בטענה שהדבר יחליש את ההינדואים.
על פי בקשתו, גופתו נשרפה ופוזרה בין נהרות העולם.