כל מה שרצית לדעת על מוחמד נימר אל-הווארי:
מוחמד נימר אל-הווארי היה מקים ארגון הנג'אדה – ארגון פלסטיני צבאי למחצה שפעל לפני ובמהלך מלחמת העצמאות.
הווארי, היה פלסטיני יליד נצרת ממוצא בדואי, הוא שימש כמורה בחברון, ולאחר מכן כעורך־דין בנצרת וביפו.
הוא היה אלמוני בציבור הפלסטיני, לא נמנה עם המשפחות המובילות בקרבן, ומעמדו היה לצנינים בעינהן.
אל-הווארי נמנה עם תומכי המלך עבדאללה הראשון, אשר סייע לו לעמוד לזמן-מה בלחצי המפלגה הלאומנית בהנהגת משפחת חוסייני.
אל-הווארי עמד בקשרים עם שירות הידיעות של ההגנה ונפגש מספר פעמים עם ראש המחלקה הערבית בסוכנות היהודית, ג'וש פלמון, לצורך תיאום עמדות.
מסמכים מציעים שאל-הווארי אף הופעל על ידי פלמון ועזרא דנין החל מ-1945 כמשקל נגד למפלגה החוסיינית.
אל-הווארי היה אחראי על הביטחון הציבורי ביפו מטעם הועד הערבי העליון, ואף על פי כן התייחסו אליו אנשי הוועד בחשד.
עם הגיעו של חסן סלאמה ליפו איבד אל-הווארי את השליטה באירועים.
אחרי כניעתה של יפו במאי 1948, עבר אל-הווארי לעבר-הירדן, ופתח בעמאן משרד לגיוס מחודש של פליטים לנג'אדה – מאמצים אלו לא נשאו פרי.
ב- 1949 הוא ניסה לארגן נציגות של פליטים להופעה לפני ועידת לוזאן – ועדת הפיוס של האו"ם לענייני ארץ ישראל.
ב-1950, ביוזמת פלמון והסכמת דוד בן-גוריון הותר לאל-הווארי לחזור לארץ, במטרה להקים מפלגה שתתחרה במפלגה הקומוניסטית הישראלית על קולות אזרחי ישראל הערביים.
היוזמה נכשלה, ואל-הווארי התיישב בנצרת.
בשנת 1968 מונה לשופט בית המשפט המחוזי בעיר.
ב-1990 פרש מכוהנתו.
בשנת 1955 פרסם ספר שדן בסיבות לתבוסת הערבים במלחמת העצמאות, בספר מתח ביקורת קשה על המנהיגות הפלסטינית והערבית והאשים אותן בהשתת אסון על האוכלוסייה הפלסטינית.