כל מה שרצית לדעת על מזוכיזם:
מזוכיזם הוא פאראפיליה, הלך נפש שבו האדם נהנה לסבול כאב והשפלה על מנת להגיע לסיפוק, לגירוי מיני או לאורגזמה.
התופעה קרויה על שמו של ליאופולד פון זאכר מאזוך אשר תיאר בספרו חוויות רבות המבוססות על הצורך לסבול כאב והשפלה כדי להגיע לגירוי, לאקט מיני ולאורגזמה.
בעוד המרקיז דה סאד (על שמו נקראת התופעה ההפוכה – סאדיזם) מתאר את החוויה בלבד, מדגיש מאזוך בתיאור חוויותיו את הנאתו הרבה.
המזוכיסט מוצא לו בן/בת זוג שיביא לסיפוק כשם שמאזוך מצא לו אשה ושתי פילגשים שסיפקו אותו.
לעתים משולבת סטייה זו בפטישיזם או במציצנות.
המשותף למזוכיזם עם הסאדיזם הוא הסבל כתנאי לגירוי מיני.
בסאדיזם מדובר בהכאבה אקטיבית ובצורך לעתים בשליטה ואילו במזוכיזם מדובר בקבלה פסיבית של כאב מהזולת, ולעתים בצורך בהשפלה ובמילוי בקשותיו, גם אם אין הן הגיוניות, של השולט.
מערכת יחסים של סאדיסט ומזוכיסט לא בהכרח תהיה קבועה מבחינת התפקידים.
כלומר ייתכן כי יתקיימו חילופי תפקידים בין השניים.
לרוב יש עדיפות לאחד מהשניים ולעתים היא גבולית, אך בכל מימוש מערכת יחסים של סאדיסט ומזוכיסט אחד חייב להיות זה שמכאיב בצורה אקטיבית.
לעתים מדובר לא רק בשליטה ובהכאבה גופנית, אלא שליטה על התודעה, רמת דיכוי 2 ואפילו 3 בסולם של מרקוזה.
יש האומרים כי מאחורי העדפה מינית שכזו מסתתר עבר נפשי מעורער, כלומר ילדות עם אב או אם מתעלל (פיזית או נפשית).
לעתים קרובות הצורך לשליטה פיזית נובע מהעובדה שלאדם אין שליטה על חייו.
ובהתאם, הצורך שישלטו בפרט נובע מהעובדה שמדובר באדם עם התלבטויות רבות בחייו ויש לו צורך לפתור אותן והעובדה שבמערכת היחסים המינית יישלטו בו מרצה את הצורך.
עמדה זו הינה בעיקר עמדתם של המחקרים שנערכו על ידי קראפט-אבינג (1886) ופרויד.
מחקרים מודרניים שנערכו החל משנות ה-70 של המאה ה-20 (פאוורס 2007, Santilla et al.
, 2000; Brame, 2000; Moser, 2002 ואחרים) לא מצאו תימוכין לטענות אלו, וניתן לומר כי הן הופרכו לחלוטין
החברה נותנת הרחבה לתופעה זו, גם בהקשר הלא מיני, לאנשים שמפיקים הנאה כל שהיא מסבל, מכאב ומהשפלה.