כל מה שרצית לדעת על מטמורפוזות:
מטמורפוזות (בלטינית: Metamorphoseon – "שינוי צורה") הוא שיר אפי בן חמישה-עשר חלקים פרי עטו של המשורר הרומאי אובידיוס שנשלם בשנת 8 לספירה.
השיר מגולל רצף של קרוב למאתיים סיפורים מיתולוגיים, הנפתחים בבריאת העולם, ומגיעים עדי זמנו של אובידיוס ( המאה הראשונה לספירה).
הקו המשותף לכל הסיפורים והמקשר ביניהם הוא גלגולי הצורה שעוברות הדמויות בסיפורים, ההופכות לצורות בעלי-חיים, צמחים או דוממים, ומכאן השם "מטמורפוזות".
נושאים עיקריים נוספים בשיר הם האהבה וחוסר האונים של הפרט לנוכח הגורל שטמנו לו האלים בתעלוליהם.
האגדות המופיעות בסיפור לקוחות רובן מהמיתולוגיה היוונית, אבל ניתן למצוא בו גם אגדות ממקור רומי, וממקורות נוספים אחרים, כגון המיתולוגיה הכנענית והמצרית והבבלית.
לקראת סוף היצירה, העלילה עוברת מתחום המיתולוגיה לתחום ההיסטוריה, והיא מסתיימת עם סיפור האלהתו של יוליוס קיסר לאחר מותו, ובדברי שבח וחנופה ליורשו, אוגוסטוס קיסר.
השיר כתוב בהכסמטר דאקטילי, המשקל האופייני ליצירות רבות בתקופה.
על-מנת לשלב באופן רציף בין הסיפורים השונים המופיעים ביצירה, אובידיוס משתמש במגוון שיטות, ביניהן, שימוש בדמות משותפת לכמה סיפורים, שימוש בהקשר גאוגרפי או אסוציאטיבי למעבר לעלילה שונה, או שילוב סיפור בתוך סיפור.
היצירה היא המקור העיקרי להכרת רבים מהמיתוסים היווניים, ולמיתוסים מסוימים היא מהווה אף את המקור היחיד הידוע כיום.
בין העלילות המפורסמות ביותר אשר המטמורפוזות מהווה את המקור העיקרי שלהן, ניתן למצוא את סיפור אהבתו של אפולו לדפנה, את סיפורם של נרקיסוס ואכו, וסיפור ירידתו לשאול של אורפאוס.
כתיבת היצירה החלה ברומא, אולם הופרעה עקב הגלייתו של אובידיוס לטומיס (כיום עיר הנמל קונסטנצה ברומניה) על ידי אוגוסטוס.
לפי המסופר על ידי אובידיוס ביצירה אחרת, הקינות, עם קבלת הבשורה על הגלייתו השליך בייאוש את כתב-היד שבידו לאש, אך עותקים השתמרו בידי ידידיו, ובזכותם ניצלה היצירה.
כחלק מעונש הגלות שהוטל עליו, נאסרה גם ההפצה הפומבית של יצירותיו, אבל למרות זאת היא זכתה להעתקים נוספים רבים ולפופולריות רבה.
כיום השיר נחשב כיצירה השנייה בחשיבותה בשירה הרומית, לאחר האיניאדה, ויש הסוברים כי הוא עולה בחשיבותו אפילו עליה.
במאה ה-13, תורגמה היצירה ליוונית בידי נזיר ביזנטי בשם פלאנדוס.
מאז ואילך שימשה היצירה מודל לכתיבה אפית והיא תורגמה לשפות רבות.
לעברית תורגמו לראשונה חלקים מן היצירה בידי יהושע פרידמן בספר מבחר השירה הרומית (הוצאת בית הספר הראלי בחיפה, תשי"ב, 1952).
היצירה בשלמותה תורגמה לעברית על ידי שלמה דיקמן ויצאה לאור בהוצאת מוסד ביאליק ב1965.