כל מה שרצית לדעת על מיילס דייוויס:
מיילס דייוויס (באנגלית: Miles Davis; 26 במאי 1926 – 28 בספטמבר 1991) היה מוזיקאי ג'אז, חצוצרן, מלחין ומעבד מוזיקלי אמריקאי.
בשנות פעילותו, שארכו למעלה מחמישה עשורים, המציא את עצמו בכל פעם מחדש ודחף קדימה את גבולות הז'אנר, עד כי בשנותיו האחרונות היה יותר מוזיקאי רוק מתקדם מאשר מוזיקאי ג'אז.
בכל המהפכות שפקדו את הג'אז המודרני השתייך דייוויס ליוזמים או לראשוני המאמצים של המהפכה; כך היה מחלוצי הבי בופ, יוזם ה-Cool Jazz, מראשוני הזרם השלישי, ההארד בופ, הג'אז המודאלי והפיוז'ן.
דייוויס כונה "הפיקאסו של הג'אז" בשל חיפושו המתמיד אחר דרכים חדשות להבעה עצמית, שהתבטאו בתקופות, שלא היו רק אינדיבידואליות אלא השפיעו על עולם הג'אז כולו.
מרכזיותו של דייוויס הייתה לא רק כתוצאה מההערכה הרבה שרחשו לו כחצוצרן מחונן, אלא בעיקר בשל היותו בעל אישיות כריזמטית של מנהיג ומוביל.
צליל החצוצרה שלו היה ייחודי, מלודי ולירי, מתואר במילים כ"רך", "מלטף" ו"עגול", והפך לחד ומחוספס יותר ברבות השנים.
הוא היה גם מורה רוחני ו"צייד כישרונות", שבהרכביו השונים לאורך השנים נתן במה למוזיקאים צעירים שהפכו לכוכבי על של הג'אז – מג'ון קולטריין וקנונבול אדרלי, דרך ביל אוונס, דייב הולנד וצ'יק קוריאה ועד ג'ון מקלפלין ורבים אחרים.
דייוויס היה חבר בולט בתנועת המחאה של האפרו-אמריקאים נגד מדיניות ההפרדה הגזעית, תמך בצד הרדיקלי יותר של התנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית והיה מראשי הקוראים לבדלנות שחורה.
מפיו נרשמו מספר התבטאויות בוטות וגאות כנגד הגזענות של הממסד הלבן בארצות הברית וכנגד ה"תרבות הלבנה".
דייוויס לא פעל רק דרך התבטאויות פוליטיות וציבוריות אלא, היה גם מבין המובילים של מגמת ההינתקות מהאסתטיקה האירופית במוזיקה, וחתר ליצירת מוזיקה שחורה המושפעת ממקצבים אפריקאיים, אסתטיקה אפריקאית וסולמות לא-אירופיים.
מאידך, רבים מחבריו האישיים ושותפיו-לדרך, כמו גם חלק מהנשים בחייו של דייוויס, היו לבנים.
מעמדו היה גבוה במיוחד באירופה (בעיקר בצרפת), שבה הגזענות האנטי-שחורה בשנות החמישים והשישים הייתה נמוכה בהרבה מזו ששררה באמריקה.