כל מה שרצית לדעת על מינות (נצרות):
השילוש הקדוש · האל האב · ישו · רוח הקודש קרדו · ומן הבן · אריאניות הסבליאניות · המקדוניותכריסטולוגיהלוגוס · אינקרנציה דיופיזיטיות · מונופיזיטיזם/מיאפיזיטיות דונאטיזם · מונותליטיזם · נסטוריאניזם הלידה הבתולית · עליית ישו · הביאה השנייההאדם והאלהחטא הקדמון · כפרה · פלגיאניזם חטא · שבעת החטאים · חסד · גאולה פרדסטינציה · יוסטיפיקציה · קדוש הסקרמנטים · טרנסובסטנציאציהתאולוגים חשוביםטרטוליאנוס · אוריגנס · פוליקרפוס אתנסיוס · בזיליוס הגדול · גרגוריוס מנזיאנזוס הירונימוס · אמברוזיוס · אוגוסטינוס יוחנן כריסוסטומוס · קירילוס האלכסנדרוני ברנאר מקלרבו · תומאס אקווינס · אנסלם לותר · צווינגלי · קלווין · וסליבנצרות, כמו ביהדות, התפתחו סיעות שהתייחסו לחלק מעיקרי האמונה, ודחו חלק אחר.
כבר מראשית ימיה של הנצרות החלו להיווצר סיעות שדגלו בתורה מעט שונה מהמסורת המרכזית.
הנצרות האורתודוקסית דחתה מעליה כל גורם בעל השפעה שהוביל את דרך הנצרות לשביל אחר, וראתה בסיעות אלה משום "מינות".
המילה למינות ביוונית היא hairetikos, כלומר היכולת לבחור.
ההיסטוריה של כתות המינות בנצרות מתחילה עם הנצרות עצמה.
כיוון שעבר זמן ניכר מהיווסדה של הנצרות ועד לגיבוש כללי הדוֹגמה הנוצרית, הספיקו לצמוח כתות רבות שדרכן הייתה שונה במידה זו או אחרת מן הדרך השלטת.
המינים הראשונים היו אלו שתבעו להוסיף לחייב גויים שביקשו להתנצר בשמירת תורה ומצוות, בייחוד ברית מילה וכשרות; השליח פאולוס הוקיע אותם בחומרה.
צד אחר של המינות נעוץ בכתות הגנוסטיות, שקבלו על עצמן את הנצרות אולם המשיכו להחזיק בדעות מיסטיות שהנצרות דחתה.
ימיה של הגנוסיס עתיקים מאלו של הנצרות.
הכתות הגנוסטיות חשבו שניתן לשלב בין השתיים, אך השקפה זו נדחתה על ידי אבות הנצרות.
האמונה בישו כבן האלוהים ובישועה על ידיו, הצמיחה אף היא כתות מינות רבות, שנבדלו זו מזו בגרסאות השונות שלהן לתאולוגיה הנוצרית, שעיקריה הונחו כמה מאות שנים לאחר מכן בוועידות האקומניות, בעיקר בועידת כלקדון.
בנצרות הקדומה צמחו סיעות אחדות של מינות שחלקן נודע בימינו, בעיקר משום שקנו להן אחיזה באזורים מסוימים:המינות הסבליאנית: פותחה על ידי סבליוס במאה ה-3; גרסה כי האל הוא למעשה אחד, ושלוש הפנים של השילוש הם רק צורות (modes) שונות שלו.
המינות האריאנית: נוסדה על ידי אריוס (בערך 256 – 336; Αρειος), שהיה תלמידו של לוקיאנוס מאנטיוכיה.
המינות הפלאגיאנית: נוסדה על ידי פלאגיוס, נזיר שהגיע מרומא לארץ ישראל ב-409.
המניכאיזם: נוסדה על ידי מַני, צאצא של בית המלוכה הפרתי, שנולד בבבל בשנת 216 ומת ב-276.
המינות הדונאטיסטית: נוסדה על ידי דונאטוס הגמון קרתגו (בערך 315), שכפר ביעילות הסקרמנטים הניתנים על ידי כמרים שהם עצמם שרויים בחטא.
המינות הנסטוריאנית: נוסדה על ידי נסטוריוס (350-428; Nestorius), תלמידו של תיאודורוס ממופסואסטיה.
מינות זו ברחה לפרס ועד היום יש לה כנסיות.
המינות המונופיזיטית: נוסדה על ידי אויטיכס, ראש המנזר בקונסטנטינופול, שטען שלישו יש רק ישות אחת – אלוהית.
המונופיזיטים נפוצו במזרח האימפריה הרומית (ביזנטיון) ויש להם כנסיות שם.
המינות המונותליטית: פותחה במאה ה-7 ביוזמת הראקליוס קיסר ביזנטיון, בניסיון לאחות את הקרע שנוצר בקיסרות עקב המינות המונופיזיטית.
גרסה כי יחד עם שני טבעים, היה לישו רצון אחד בלבד – אלוהי.
בימי הביניים קמו כתות מיניות שמצען היה יותר חברתי מאשר דתי.
אנשי דת שמאסו בנזירים החיים על חשבון העניים, קראו לחזרה אל הנצרות הקדומה ואל המקורות שבכתבי הקודש.
במאה ה-12 ניבא נזיר ציסטרציאני בשם יהויקים מפיורה, כי יבוא עידן חדש לרוח ישו ותורתו משכה את הפרנציסקנים.
בהשראת חזיונותיו קמה תנועת הספיריטואליסטים.
הספיריטואליסטים, שסיעה מתוכם נודעה גם כ"אחים הזוטרים" או "הקטנים" (Fraticelli), הטיפו לעוני ואביונות.
תנועתם הוקעה כמינות ונרדפה על ידי האינקוויזיציה הקדושה.
היא פתחה עידן חדש של מינות שהתבססה על פשוטי העם, מאחר שקראה לחיות בעוני ולא להחזיק נכסים, משום שזו הייתה דרך האביונות של ישו – לדעתם.
האפיפיור יוהנס ה-22 ציווה לגרש את הספיריטואליסטים ולאסור את מנהיגיהם.
באותה תקופה צמחה כת מינות, שנקראה קתרים (=טהורים) או "אלביגנזיים" (על שם העיר אלבי, ממנה יצאו), שצצה על רקע מחאה חברתית והגיעה לידי אלימות ושפיכות דמים ורק בהתערבות כוחות מדיניים היא נבלמה.
הקתרים ניסו לענות על בעיית הרוע בעולם בעזרת פיתוח תורת שתי הרשויות – הטוב והרע (שהגיעה מבולגריה ללנגדוק).
היו ביניהם שהאמינו כי הרע הוא נצחי והוא שווה לכוח הטוב, אין בחירה חופשית והאדם יכול להיגמל רק בחסד האל וברחמיו.
היו ביניהם שהאמינו בנפילת המלאכים לארץ על ידי השטן, ולדעתם הרע אינו נצחי, אך שולט הוא בעולם ואילו הנשמות יכולות להושיע את עצמן (בחירה חופשית).
הקתרים הסתייגו מעולם החומר ומחיי המין.
היו ביניהם שהאמינו כי ישו נוצר מחומר שמיימי והופיע כתינוק בבית לחם, ולא נולד מרחמה של מרים.
האפיפיור אינוקנטיוס השלישי, יזם את מסע הצלב נגד האלביגנזים ולאחר מצור ממושך על העיר בזייה (בדרש בפי היהודים), נהרגו אלפי נצורים בשנת 1209.
על רקע מאורעות אלו כתב אומברטו אקו את ספרו "שם הוורד".
המכשיר שהכנסייה הנוצרית השתמשה בו במלחמתה נגד המינות היה האינקוויזיציה.
במוסד זה חקרו את כל אלו שנחשדו בכפירה, עינו אותם ואף הוציאום להורג.
יש לציין שהאינקויזיציה לא פעלה נגד דתות מונותיאיסטיות אחרות, אלא רק כלפי מתנצרים שנחשדו בכך ששמרו אמונים לדתם הקודמת.
בתקופת הרפורמציה, נחשבה הנצרות הפרוטסטנטית למינות, אולם לאחר שנים ארוכות של מלחמות לא יכלה הכנסייה להדבירה ונאלצה להשלים עמה.