כל מה שרצית לדעת על מיס האו:
מֵיס הָאוּ הוא גל חצר וקבר מעבר מהתקופה הנאוליתית, הנמצא על האי מיינלנד באיי אורקני שבצפון סקוטלנד.
מיס האו והמונומנטים סביבו, ובהם סקארה ברי, הוכרזו כאתרי מורשת עולמית מטעם אונסק"ו בשנת 1999.
האתר נותן את שמו לגלי חצר מסוג מיס האו, שאינם דומים לאף סוג אחר של גלי חצר באיי אורקני או מחוצה להם.
מבנה התל הוא זה של כניסה ארוכה ונמוכה המובילה לחדר ראשי, אליו מתחברים עוד שלושה חדרים משניים.
גובה התל הוא כ־7 מטרים וקוטרו על כ־35 מטרים.
התל נבנה מאבנים ומלט.
הבניה כה איכותית שעדיין ישנם אבנים צמודות שלא ניתן להעביר דרך חיבורן סכין.
נקודה מעניינת נוספת במבנה התל היא צוהר קרני האור.
באמצע החורף, עוברות אחרונות קרני השמש דרך הצוהר ופוגעות בקיר האחורי.
האתר נבנה לראשונה על ידי בני תרבות הכלים המחורצים סמוך ל־2750 לפנה"ס, והוא קרוב למספר אתרים חשובים נוספים מתקופתו.
עבור חלק מחוקרי האתר, המקום מסמן התפתחות במבנה השבטי־דתי של קבוצת העמים.
שעות העבודה שנדרשו כדי לבנות את המונומנט הוערכו ב־39,000 עד 100,000 שעות, פי עשרה יותר משאר הקברים מתקופתו.
הקבר נבנה עבור קבוצה מצומצמת של אנשים, כנראה מנהיגים שבטיים, על ידי כל השבט – פיתוח חשוב במבנה החברתי-שלטוני בעולם העתיק.
האתר נשדד על ידי ויקינגים במאה ה-12 לספירה.
הוויקינגים השאירו באתר גרפיטי רוני ואיורי דרקון ונחש; הכתובת שהם הותירו היא הארוכה ביותר שנמצאה עד ימינו.
הויקנגים לקחו עמם את אוצרות האתר, ואלו מעולם לא נמצאו.
הגג התומך נותץ בשנת 1861 על ידי מספר "ארכאולוגים" נלהבים יתר על המידה.
הם לא גרמו לנזק משמעותי.
בשנת 1910 החלו שיפוצים באתר; צורתו החרוטית עוגלה, ונוסף לו גג בטון.
האתר מייצג עד היום סטנדרט לבנייה ולתכנון קפדני, שלא נמצאו במקום אחר בבריטניה.