כל מה שרצית לדעת על מיתולוגיה מסופוטמית:
המיתולוגיה המסופוטָמית היא המיתולוגיה של השׁוּמֵרִים, האכַּדִים, הבַּבְלִים והאשׁוּרִים.
'מֶסוֹפּוֹטָמִיָה' (mesopotamia) ביוונית עתיקה פירושה 'הארץ שבין הנהרות' והכוונה לאותן ארצות ששיגשגו בין הנהרות פרת וחידקל והיוו את ערש התרבות האנושית.
הדת השומרית אכדית כללה אלים רבים ואילו הדת הבבלית אשורית אלים מעטים ומאוחדים.
יחד הם יוצרים פנתיאון של אלי כוחות טבע קדומים, אלי תרבות וציוויליזציה מאוחרים וקבוצת אלים עליונים שבראשם עמד בסופו של דבר האל מרדוך.
האשורים קיבלו על עצמם את דת בבל ודיברו אותה שפה, אך הפרידו עצמם מן הבבלים מבחינה דתית על ידי הצבת האל אשור (אל) בראש הפנתאון.
אשור סימל את המובחנות הדתית ואת עצמאותה הלאומית של אשור.
הפנתאון המסופוטמי התפתח למעשה מצירוף אלוהויות ספציפיות של ערים נפרדות.
בכל עיר היה אל עליון ובחצרו מספר אלים משניים.
בעיר בבל היה מרדוך אל עליון; בסִיפָּר ובלָרְסָה: שמש; באור: ננה או סין אל הירח; בארך ובדיר: אנו, אל השמים; בארידו: אאה או אנכי; בניפור: בל; בכּוּתָּה: נרגל אל המגפות; בנינוה ובאירבל: אישתר; וכן הלאה.
כשהפכה בבל לעיר הבירה, הפך מרדוך לאל העליון של הממלכה כולה.
לפני מרדוך היו אלים עליונים אחרים: אנכי ואנו.
הבבלים היו אנימיסטים למחצה, שהאמינו שיש ניצוץ חיים קדוש בכוכבים ובגרמי השמיים האחרים.
הם גם האמינו באינספור רוחות ושדים.
האלים הקדמוניים ביותר של התרבות המסופוטמית היו בעלי מאפיינים אנימיסטיים.
נינורתה, למשל, אל הרעם השומרי תואר כאריה מכונף ענק ששאגותיו נשמעות ברחבי הארץ בזמן הסופות.
עם התפתחות החברה והתרבות, עברו האלים השומריים תהליך של אנתרופומורפיזציה ולבשו אט אט דמות בני אדם.
הם נותקו בהדרגה מן הטבע והפכו ליותר מבוססי תרבות וציויליזציה.
נינורתה, אל הרעם, הפך להיות גם אל מלחמה ואל סערות אביב, המסייעות לפריון לאדמה.
כלומר, התווספו לו תכונות של ציוויליזציה אנושית: מלחמה ועיבוד אדמה.
פרשת הבריאה במיתולוגיה המסופוטומית נקראת אנומה אליש.
היא מספרת כיצד נוצר העולם ממי התהום המתוקים ומי המים המלוחים, איך התגבשו סדרי עולם, וכיצד נברא האדם.
פרשת אנומה אליש מזכירה במקומות מסוימים את פרשת בראשית.