כל מה שרצית לדעת על מיתני:
מיתני – ממלכה חורית קדומה ששכנה בצפון מסופוטמיה.
מרכזה היה באזור נהר חבור והפרת העליון.
נודעה בעת העתיקה גם בשמות: חַנִגַלְבַּת, שאולי היה שמו הקדום של האזור, נהרין ונַהרִימ כלומר: נהריים, כמו בשם האזור ארם נהריים, במכתבי אל-עמארנה הופיעה גם בשם סֻבַּרֻ, וכן חֻרִי – ארץ החורים.
מיתני התקיימה מאמצע המאה ה-16 לפנה"ס ועד אמצע המאה ה-13 לפנה"ס.
בירתה של מיתני הייתה "וַשוּכַּינִי" אשר מקומה המדויק אינו ידוע.
אחת ההשערות היא שהעיר שכנה ב"תל אל פחריה" (Tell el Fakhariya).
תושבי הממלכה היו ברובם חורים.
לעומת זאת מלכיה היו ממוצא הודו-אירניים.
אלים הודיים המוזכרים ב-Rig Veda כמו מיתרא ואינדרה היוו חלק מרכזי מהפנתאון שלהם.
תקופת גדולתה של מיתני הייתה בתקופת הברונזה המאוחרת.
בתקופה זו התפשטה דרומה והפכה לכוח העיקרי שעמד מול האימפריה המצרית בתקופת הממלכה החדשה.
במחצית המאה ה-16 לפנה"ס ניהלו פרעוני מצרים אמנחותפ הראשון ותחותמס הראשון מלחמות עם ממלכת מיתני שהתפשטה דרומה והפכה במאות ה-16 עד ה-14 לפנה"ס לכוח העיקרי שעמד מול המצרים.
בראשית המאה ה-15 כבשה מיתני חלקים ניכרים מכנען וסוריה.
שטחה כלל את רובה של סוריה, חלקים מטורקיה וחלקים גדולים מצפון עיראק של היום.
גבולה הדרומי היה עם האימפריה המצרית.
בתקופתם של המלכים: "שַׁאוּשַתַר" (1480 לפנה"ס לערך) ו-"תוּשרַתה" (1400 לפנה"ס לערך) הייתה מיתני אחת המעצמות הגדולות של קדמת אסיה.
השפעתה הגיעה עד דמשק וגבל בחוף הלבנוני.
מיתני תמכה במלכי כנען במאבקם כנגד תחותמס השלישי.
במסעו השמיני של תחותמס השלישי הוא ניצח את מיתני, אבל לא הצליח לכבוש את סוריה.
גם בנו של תחותמס השלישי – אמנחותפ השני יצא למסע קרב כנגד מיתני.
המסעות בכללם לא צלחו, אבל הושג איזון בין מצרים למיתני.
שתי הממלכות קבעו את גבול תחומי ההשפעה שלהם שעבר בין אזור קדש שבסוריה לבקעת הלבנון.
במשך שנים דיכאה מיתני את ממלכת אשור, עד שבמאה ה־15 לפנה"ס פתח אשור־אֻבַּלִּיט הראשון מלך אשור במרד גלוי ומוצלח נגד מיתני, שעלה למיתנים באדמות רבות והקנה למלך האשורי תארים נכבדים.
המאבק בין בבל ומיתני נמשך בימי אַדַד־נִירָרִי הראשון ושַׁלְמַנְאֶסֶר הראשון והסתכם בהכנעה ומחיצה של שתי הממלכות.
יריבתה העיקרית מצפון-מערב הייתה ממלכת החתים.
מיתני שימשה כיעד העיקרי במסעותיו הצבאיים של שופילוליומש הראשון שחי באמצע המאה ה-14 לפנה"ס, הוא הנחיל לה מפלות כבדות עד שכבש את בירתה "וַשוּכָני".
ארכיון מכתבי אל-עמארנה כוללים 14 מכתבים מתושרַתַה מלך מיתני, למלך מצרים, רובם לאמנחותפ השלישי והם עוסקים בקשרים הבינלאומיים בין שתי הממלכות, וכן בנישואי שתי נסיכות ממיתני לאמנחותפ השלישי.
באחד המכתבים, המופנה לאמנחותפ הרביעי מצוין דבר מותו של אמנחותפ השלישי שנשלח לנא אמון.
מכתבי מלך מיתני הם הארוכים ביותר בקורפוס מכתבי אל עמארנה.
הסוף הפתאומי של מספר תרבויות בנות האזור סביב ל־1200 לפנה"ס הוביל לטענה כי גויי הים אחראים לחורבן האומות החתיות, ממלכת אמורו, מיקניות והמיתניות.
אף על פי כן, ההיסטוריון מארק ואן דה מיארופ ואחרים טענו כנגד התאוריה.
האגיפטולוג הצרפתי ניקולה גרימל טען כי מיתני, אשור ובבל חרבו בידי קבוצה אשר חיה בגבולות האדמות המיושבות ונקראה באכדית חַבִּירוּ.