כל מה שרצית לדעת על מכתבי יב:
מכתבי יֵב, הידועים גם כתעודות יב, או הפפירוסים של יב, הם אוסף של מסמכים ותעודות שנכתבו בקהילה היהודית ששכנה באי יב שבמצרים במאה ה-5 לפנה"ס.
בתעודות שנתגלו יש כארבעים פפירוסים, כעשר מגילות קלף וכשלוש מאות אוסטרקונים (מכתבים הכתובים על-גבי שברי חרס).
המסמכים כתובים במצרית היראטית ודמוטית, בפרסית, בלטינית, ביוונית ובקופטית ואולם רובם המכריע כתוב בארמית, בניב מיוחד המקביל לארמית המקראית, שהייתה השפה הרווחת (לינגואה פרנקה) בממלכה הפרסית ששלטה על האזור באותה תקופה.
רוב הכתבים עוסקים בעניינים כלכליים וחברתיים ומיעוטם דן במצבה הרוחני של הקהילה במקום, שבה גרו חיילים יהודים שנשלחו מטעם הממלכה הפרסית להגן על גבולה הדרומי.
רוב המסמכים הם תעודות רשמיות ומיעוטם מכתבים פרטיים.
בין המסמכים גם שטרי גירושין ושחרור עבדים וחוזים משפטיים אחרים, וגם תיעוד של מנהגי הקהילה ולשונה.
במכתבים מתועדת גם פרשת המקדש שבנו בני הקהילה לאלוהי ישראל והנזק שנגרם לו בידי מצרים מקומיים.
"איגרת הפסח", המתוארכת ל-419 לפנה"ס, נשלחה על ידי אדם בשם חנניה לאדם בשם ידניה וחבריו בחיל המצב היהודי ביב ועוסקת במנהגי הפסח.
ב"מכתב אל בגוהי הפחה", שמתוארך ל-25 בנובמבר 407 לפנה"ס ונשלח אל בגוהי פחת יהודה (השליט הפרסי הממונה על פחוות יהודה), מבקשים בני הקהילה סיוע בשיקום המקדש שנהרס.
מתוך אגרת זאת מתברר כי אגרת מקבילה נשלחה גם לדליה ושלמיה, בניו של סנבלט מושל שומרון, מכיוון שאגרת קודמת (משנת 410 לפנה"ס) שנשלחה לבגוהי וליוחנן הכהן הגדול בירושלים – לא נענתה.
בין השאר הם מציינים את עתיקותו של המקדש ואת הסכמת השלטון הפרסי לקיומו:מקורתרגום מילוליומן יומי מלך מצרין אבהין בנו אגורא זך ביב בירתאומימי מלך מצרים אבותינו בנו המקדש הזה ביב המצודהוכזי כנבוזי על למצרין אגורא זך בנה השכחהוכאשר כנבוזי בא למצרים – המקדש הזה בנוי מצאוואגורי אלהי מצרין כל מגרוומקדשי אלוהי מצרים כולם הרוסיםואיש מנדעם באגורא זך לא חבלואיש דבר במקדש הזה לא הרסהאגרת מתארת את חורבן המקדש היהודי ואף מצוין בה תאריך האירוע (410 לפנה"ס).
לאחר שעזב המושל הפרסי ארשם, כהני ח'נום המצרים, בשיתוף פעולה עם המושל הפרסי המקומי וידרנג, החליטו להרוס את המקדש.
וידרנג הורה על כך לבנו נפין, מפקד חיל המצב בסון, שהנהיג את חייליו הפרסים יחד עם המצרים ואלה החריבו את המקדש ובזזו את כלי הזהב שבו.
בין התעודות מופיעים גם קטעים מספר אחיקר החכם.
המסמכים ששרדו הסתובבו בשוק העתיקות במצרים במאה ה-19 ומשם נאספו והועברו, יחד עם מסמכים שנתגלו באי יב עצמו, לאוספים באירופה ובאמריקה, בין השאר במוזיאון ברוקלין ובמוזיאונים בברלין.
המסמכים העשירו רבות את המחקר על תולדות היהודים בתקופת בית ראשון ותקופת בית שני, מחקר מצרים העתיקה והאימפריה הפרסית וגם מחקר השפה הארמית, הדיאלקטים שלה וההתפתחות ההיסטורית שלה.