כל מה שרצית לדעת על מכתב השמיניות:
מכתב השמיניות הוא כרוז שנכתב בשנת 1943 על ידי חברי המחנות העולים והצופים בארץ ישראל וקרא לתלמידי כיתות י"ב לעזוב את לימודיהם ולהתגייס לצבא הבריטי או לפלמ"ח.
באוקטובר 1942, על רקע התקרבותו של צבאו של רומל לארץ ישראל, והתפרסמות הידיעות על השואה ביישוב, תנועת המחנות העולים החליטה על גיוס כלל הכשרותיה לפלמ"ח והייתה שקועה בוויכוח פנימי על שאלת הפסקת לימודי השמיניות של חניכיה.
בשלב הראשון הוחלט כי בטרם קבלת החלטה דרושה הכנה חינוכית וארגונית.
התגבשו גרעינים במסגרת שנקראה "החוג העולה" שהכשירה אותם לקראת גיוס – אולם רק בתום תקופת הלימודים.
לא רק הלחץ מבחוץ על ידי ההורים והמורים השפיע על החניכים בשאלת עזיבת הלימודים, גם בין החברים עצמם היו התלבטויות האם וויתור על תעודת הבגרות הוא מעשה נכון.
ב-22 ביוני 1942 פרסמו מוסדות היישוב צו גיוס כללי, לכל הרווקים והנשואים בלי ילדים עד גיל 45.
הצו נתן אפשרות בחירה בין גיוס לצבא הבריטי לבין גיוס לפלמ"ח.
בצו נכלל 'סעיף מיוחד' שפטר את תלמידי בתי הספר הלומדים לבגרויות מחובת הגיוס.
סעיף זה למעשה הבדיל בין הנוער העובד, שחויב על פי הצו לעזוב את מקומות עבודתו ולהתגייס ובין הנוער הלומד שהמשיך את לימודיו כרגיל.
תנועת הנוער העובד התנגדה לסעיף מפלה זה.
גם בתנועות הנוער הלומד, ובייחוד בתנועת המחנות העולים התגבשה תנועה של חניכים שקראו להפסקה מיידית של הלימודים וגיוס שכבת י"ב לפלמ"ח.
בשנת 1943 התארגנה קבוצת תלמידי הכיתה השמינית (י"ב) מתנועות הנוער הצופים והמחנות העולים וכתבו כרוז שכונה "מכתב השמיניות".
הכרוז פנה אל מוסדות היישוב, בקריאה לבטל את 'הסעיף המיוחד' בצו הגיוס הכללי שפוטר את הנוער הלומד משירות, ואל הנוער עצמו בקריאה לעזוב את ספסל הלימודים על דעת עצמו ולצאת לגיוס לפלמ"ח, לצבא הבריטי או להתיישבות.
במכתב מציינים הנערים כי תעודת הבגרות של הנוער צריכה להיכתב בעשיית ההיסטוריה, דהיינו בהתגייסות למערכה על ארץ ישראל.
כותבי המכתב הצהירו כי כדוגמה אישית בכוונתם לעזוב את ספסל הלימודים ולהתכונן בהכשרה בקיבוץ אשדות יעקב לקראת גיוסם המלא לפלמ"ח.
בין השאר פורסם המכתב בבטאון המחנות העולים "במבחן".