כל מה שרצית לדעת על מלון המרכז:
מלון המרכז (כיום פרימה פאלאס) הוא בית מלון בירושלים שנועד למגזר החרדי.
המלון שוכן סמוך לכיכר הדוידקה ולמרכז כלל, ומהווה מקום מפגש ידוע לפוליטיקאים ועסקנים חרדים.
מלון המרכז נבנה בשנות ה-70 של המאה ה-20, במקום בו עמד לפני כן בית הספר לבנות של המיסיון האנגליקני שהפך אחר כך לחלק מבית חולים הדסה.
המלון הוקם כשותפות בין חבר הכנסת מנחם פרוש וג'ו "הקצב" סטאשר.
משנודע כי סטאשר הוא שותפו של מאיר לנסקי, מראשי המאפיה בארצות הברית, נתגלע סכסוך בעלות בינו לבין פרוש על בית המלון, אך לבסוף הצליח פרקליטו של פרוש, עו"ד יגאל ארנון, להכריע את הסכסוך לטובתו.
בספרו‏ מביא ההיסטוריון פרופ' רוברט רוקאווי את תגובתו של סטאשר לפרשה:

"I can't believe it.
A rabbi stole my money.
A rabbi stole my money.
"

בראיון לאתר החרדי בחדרי חרדים, התייחס פרוש לנושא באמרו: "נפגשתי בחיי עם הרבה אנשים, ולא נהגתי לבדוק בציציות שלהם".
‏
בבית המלון היו 76 חדרים ואולם אירועים ששימש כמקום התכנסות למפלגת אגודת ישראל, שהרב מנחם פרוש היה מראשיה.
כבית מלון המיועד לציבור החרדי הוא הותאם במיוחד לצורכי ציבור זה, דבר המתבטא, בין השאר, בכך שהוא פעל בכשרות "מהודרת" (בד"ץ אגודת ישראל).
במבנה הוקם בית כנסת, מקוואות טהרה (לנשים ולגברים) ובחדרים הותקנו שעון שבת וכיור לנטילת ידיים, אך נפקד מקומה של הטלוויזיה.
בראשיתו נועד המלון לחרדים אמידים.
בכל פסח נהגה משפחת פרוש המורחבת לערוך את ליל הסדר במקום, וביתו של מנחם פרוש נמצא בסמוך למלון.
בחודש יוני שנת 1984 הותקף מנחם פרוש בתוך מלון המרכז בירושלים.
התוקפים, חסידי גור, הכו בו נמרצות בשל הטענה כי פגע בכבודו של האדמו"ר מגור דאז.
‏ השתלשלות העניינים החלה כאשר במוסף סוף השבוע של עיתון הארץ שיצא ביום השישי הראשון של חודש יוני 1984, פרסם העיתונאי עקיבא אלדר מאמר ובו טען כי חבר הכנסת מנחם פרוש, אינו צריך לחשוש מרוטציה בין חברי הכנסת של אגודת ישראל, משום שהרבי מגור כבר בן שמונים ושש, ומשום כך אין לפרוש מה לדאוג.
בחסידות גור עלה החשד כי העיתונאי לא כתב את הדברים על דעת עצמו אלא משמש כשופר לדברי ח"כ פרוש, מהם משתמע כי האדמו"ר אינו כשיר.
סמוך למוצאי אותה שבת, התפלל מנחם פרוש בבית הכנסת של מלון "המרכז".
בספרו "החרדים" תיאר העיתונאי אמנון לוי את האירוע:

דלת המלון נפתחה באחת, כאילו פוצצו אותה בחומר נפץ וחמישים בחורים לובשי שחורים, מגבעות על ראשיהם ומבט רצחני בעיניהם, שעטו פנימה.
הם סילקו מדרכם את פקיד הקבלה הערבי, גוי של שבת, ומיהרו אל גרם המדרגות, בדרך לקומה התחתונה, אל בית הכנסת של המלון.
מנחם פרוש, חבר הכנסת בן השבעים, היה יעדם.
פרוש שמע את המהומה, הרים את עיניו וראה אותם.
מבט אחד הספיק לו לדעת מי הם: 'הקוזאקים של הרבי מגור'.
כך קוראים להם ברחוב החרדי, בגלל הגרביים המיוחדים שהם גורבים, גרבי קוזאקים במקור.
הבחורים, תלמידי ישיבת 'שפת אמת' של חסידות גור, מיהרו אל פרוש.
תוך דקות הוא היה מוטל על הרצפה.
היכו אותו בצלעותיו, שברו את משקפיו, משכו בזקנו, רמסו את השטריימל שלו.
קבוצה אחרת התנפלה על בניו, שעמדו לא הרחק מאביהם.
אחרים טיפלו במקום עצמו: מנורות נופצו, חלונות נשברו וכיסאות הועפו.
כשיצאו הבחורים מהמלון, היה פרוש שרוע על הרצפה, בלי יכולת לזוז.
באותו לילה הבהילו אותו לבית החולים 'ביקור חולים', שם אובחן אצלו זעזוע מוח, והוא חובר למכונת א.
ק.
ג.
שבועיים ימים שכב שם, מוכה וחבול, לפני שחזר הביתה.

– ‏

הפגנת החרדים נגד בית המשפט העליון, שנערכה בשנת 1999 על ידי כל פלגי הציבור הדתי והחרדי בישראל, אורגנה מקומתו השלישית של בית המלון, בין היתר על ידי מנחם פרוש.
‏
בית המלון עבר עליות ומורדות ובשנת 2001 רכש איש העסקים הנרי מוסקוביץ את המלון תמורת 5.
5 מיליון דולר.
המלון עבר שיפוץ מאסיבי ושמו הוסב למלון "פרימה פאלאס" כחלק מרשת מלונות פרימה.
בפרסום בעיתונות, התחייב מוסקוביץ, כי יישמר צביונו החרדי של המלון.
‏
על פי אתר אינטרנט העוסק בתיירות, המלון אכן משווק לציבור החרדי ומצוין כי בנוסף לכשרות המהודרת, המקווה ובית הכנסת, הוא נמצא במרחק הליכה משכונות חרדיות הסמוכות למרכז העיר ירושלים, ולחצרות אדמו"רים הנמצאים בשכונות אלו.
במלון ניתן למצוא כיום בכל חדר כיור לנטילת ידיים ושעון שבת.
ניתן לקבל גם רדיו וטלוויזיה לפי בקשה.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות למלון המרכז:
•ירושלים: בתי מלון
•רחוב הנביאים