כל מה שרצית לדעת על מלחמת האזרחים בסוריה:
במלחמה עם ארגון המדינה האסלאמית בלבד (מ-22 בספטמבר 2014)
ארצות הברית
איחוד האמירויות הערביות
בחריין
ירדן
ערב הסעודית
קטאר
מפקדים
בשאר אל-אסד
מאהר אל-אסד
ואיל אל-חלקי
מוחמד איברהים אל-שעאר
חאפז מחלוף
דאוד ראג'חה (נהרג)
אסף שווכאת (נהרג)
הישאם יחטיאר (נהרג)
חסן עלי טורקמאני (נהרג)
קאסם סולימאני
חסן נסראללה
אחמד ג'יבריל
סלים אידריס
בורהאן ע'ליון
ריאד אל-אסעד
מועאז אל-ח'טיב
עבד אל-באסט סיידא
אבו בכר אל-בגדאדי
סאלח מוסלים מוחמד
צ'אק הייגל
מרטין דמפסי
כוחות
כ-230,000 חיילים
כ-150 לוחמים ויועצים צבאיים
5,000 – 1,500 לוחמים
– 60,000 לוחמים (רובם עריקים)
כ-50,000 לוחמי ג'יהאד
7,000 – 6,000 לוחמים
כ-15,000 לוחמים כורדים
אבידות
51,000-56,000 חיילים ואנשי צבא מהצבא הסורי
כ-1,000 פקידי ממשלה
700 – 1000 חיילים מאיראן ומחזבאללה
57,000 – 36,000 לוחמים מצבא סוריה החופשי ומכוחות הג'יהאד
כ-450 לוחמים כורדים
מצב מלחמת האזרחים בסוריה, נכון למאי 2015
██ אזורים בשליטת כוחותיו של אסד
██ אזורים בשליטת המורדים
██ אזורים בשליטת ג'בהת א-נוסרה
██ אזורים בשליטת דאעש
██ אזורים בשליטת כוחות כורדים
מלחמת האזרחים בסוריה (כך לפי הגדרת הצלב האדום, בערבית: الحرب الأهلية السورية; לעתים מכונה: ההתקוממות בסוריה, בערבית: الثورة السورية) היא סכסוך מתמשך בסוריה בין כוחות הנאמנים לממשלת הבעת' בראשות הנשיא בשאר אל-אסד ובין אלה המבקשים להדיחה.
הסכסוך החל ב-15 במרץ 2011, כנחשול של הפגנות ומחאות בכל רחבי סוריה, שהיוו חלק מגל ההתקוממויות בארצות ערב.
עם הזמן, התפתחו ההפגנות להתקוממות עממית, למרידה ולמלחמת אזרחים, המאופיינת בקרבות קשים, פיגועי התאבדות, התערבויות חיצוניות, זליגות למדינות שכנות, שימוש בנשק קונבנציונלי ובנשק בלתי קונבנציונלי, מעשי טבח, פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, אלימות עדתית, משבר פליטים ועוד.
ההפגנות החלו במרץ 2011, כשתושבים מחו נגד משטרו הדיקטטורי של הנשיא אסד, אשר משפחתו מחזיקה בנשיאות מאז שנת 1971, וכן דרשו את סיום שלטון מפלגת הבעת' הסורית, שקיים מאז שנת 1963.
המפגינים מחו גם נגד ההגמוניה של העדה העלאווית, המחזיקה במשרות השלטון ובתפקידי הקצונה הבכירים בצבא ובשירותי הביטחון בסוריה; ומחו נגד האבטלה, השחיתות והפגיעה בזכויות אדם במדינה.
בחודש אפריל 2011 התפתחו ההפגנות להתקוממות עממית, כאשר משתתפים בה בעיקר סונים (המהווים כ-73% מהאוכלוסייה) ובני מיעוטים, בעיקר כורדים.
המשטר ניסה לדכא את ההתקוממות באמצעים שונים, לרבות שימוש בכוחות הביטחון, בטנקים ובמטוסים, בארטילריה ובטילים, בירי מנשק קל ובהפגזות כבדות על שטחים בנויים בערים וביישובים נגד האוכלוסייה האזרחית.
בעקבות הדיכוי האלים, החל גל של עריקות משורות הצבא הסורי ועד מהרה הוקם הצבא הסורי החופשי שפתח במרד מזוין נגד המשטר.
הלחימה בין שני הצדדים היא אסימטרית, כשידו של המשטר נותרת על העליונה.
תחילת שנת 2012 התאפיינה בהתערבויות חיצוניות במלחמה בסוריה: אסד מסתייע בכוחות שיעים, כגון משמרות המהפכה האסלאמית מאיראן וחזבאללה מלבנון, ונהנה מתמיכה בינלאומית של רוסיה וסין.
לעומת זאת, המורדים נתמכים צבאית על ידי מדינות סוניות כגון ערב הסעודית וקטאר, ומקבלים תמיכה בינלאומית ממדינות המערב.
יתר על כן, ארגוני ג'יהאד סונים, כגון חזית א-נוסרה (שנוסד במהלך המלחמה) ואל-קאעידה, החלו להצטרף לשורות המורדים.
בתחילת שנת 2013 החלו להופיע סימנים של קרעים פנימיים בין הצבא הסורי החופשי, הנחשב למתון יחסית, לבין חלק מארגוני הג'יהאד, שדוגלים באסלאם הקיצוני.
ב-21 באוגוסט 2013 אירעה מתקפה כימית בסוריה, שעל פי ההערכות נהרגו בה מאות בני אדם.
בעקבות התקיפה דרשו מדינות רבות, ובראשן ארצות הברית, להעניש צבאית את משטרו של אסד שלטענתן הוא זה שהורה על התקיפה.
ב-9 בספטמבר הציעה רוסיה לפרק את סוריה מהנשק הכימי שברשותה ולצרפה לאמנת הנשק הכימי.
ארצות הברית הסכימה להצעה, אך הבהירה כי כל עוד המשטר אינו עומד בהבטחותיו, האיום הצבאי נותר בעינו.
ב-28 בספטמבר אישרה מועצת הביטחון של האו"ם פה אחד את העסקה לפירוק סוריה מנשק כימי.
ב-27 באפריל דווח שמתוך כל הנשק הכימי שסוריה הצהירה עליו כ-92% ממנו הושמד.
למרות טענה זו, יש הטוענים (בעיקר תושבי חומס) שעדיין נעשה שימוש בגז כלור.
ב-2 במאי דווח שכל הנשק הכימי שנותר בסוריה הוצא מהמדינה והושמד ובכך תהליך השמדת הנשק הכימי הושלם.
על פי ההערכות של הארגון הסורי לזכויות אדם, נכון ל-7 בפברואר 2015, נהרגו במהלך המלחמה לפחות 210,060 בני אדם, מחציתם אזרחים.
1.
5 מיליון איש נפצעו ו-3.
73 מיליון איש ברחו מהמדינה לטורקיה, לירדן, לעיראק וללבנון והם מוגדרים פליטים.
בין ההרוגים 10,664 ילדים, 6,783 נשים, 35,827 מורדים סורים, 45,385 חיילים מצבא סוריה, יותר מ-3,000 לוחמי מיליציות שיעיות מעיראק ומאיראן, כולל 640 מחזבאללה, ו-24,989 לוחמי ג'יהאד זרים, שלחמו בשורות ארגונים סונים קיצוניים בהם ג'בהת א-נוסרה והמדינה האסלאמית.
[16]