כל מה שרצית לדעת על מלחמת הבלקן השנייה:
המלחמה הבלקנית השנייה פרצה ב-1913 בין בולגריה מצד אחד לבין יוון וסרביה מהצד השני.
המלחמה הבלקנית השנייה היוותה המשך למלחמת הבלקן הראשונה שבה כבשו בעלי הברית הבלקנים (בולגריה, יוון, סרביה ומונטנגרו) שטחים שהוחזקו על ידי האימפריה העות'מאנית במקדוניה ובתראקיה.
המלחמה הבלקאנית השנייה נבעה מתוצאות המלחמה הראשונה.
בולגריה הרגישה מקופחת מחלוקת מקדוניה בין יוון וסרביה מבלי לתת לה חלק מהשטחים.
רוסיה, המעצמה האזורית ובעלת בריתם של שני הצדדים, ניסתה לתווך בסכסוך אך ללא הועיל.
המלחמה החלה, בצורה מוגבלת, כבר ב-29 ביוני 1913, עם הפקודות שקיבל הצבא הבולגרי להתקפה מוגבלת כנגד עמדות של הצבא היווני והצבא הסרבי.
המותקפים ראו עצמם כקורבנות ואת הבולגרים כתוקפן.
צבאות סרביה ויוון הדפו את המתקפה הבולגרית וכוחות צבא שלהן נכנסו במתקפת נגד לתוך בולגריה.
רומניה ניצלה את חולשתה של בולגריה ואת העובדה שהצבא הבולגרי היה עסוק בלחימה נגד צבאות יוון וסרביה ולמרות שלא הייתה שותפה למלחמת הבלקן הראשונה, ולא היו לה טענות שנבעו מסיום מלחמה זו, פלש צבא רומניה לאזור דוברוג'ה אשר לחופי הים השחור ורומניה השתלטה על חבל הארץ.
המלחמה פירקה את הברית הבולגרית-רוסית וגרמה להעתקת התמיכה הרוסית מבולגריה לסרביה, ברית שעודדה רגשות לאומיים בסרביה והייתה אחת הסיבות (אם לא העיקרית שבהן) לפרוץ מלחמת העולם הראשונה.
בסיום המלחמה, בהסכם בוקרשט, נמחקו כל הישגיה של בולגריה מהמלחמה הראשונה.
חלק מאזור דוברוג'ה אשר לחופי הים השחור, הקרוי הקדרילטר, עבר משליטת בולגריה לרומניה.
יוון קיבלה את השטחים של אזור סלוניקי וסרביה את מקדוניה.
כתוצאה מהשינוים הפכה סרביה למעצמה האזורית בבלקנים.