כל מה שרצית לדעת על מלחמת נגורנו-קרבאך:
מלחמת נגורנו-קרבאך הוא הכינוי למאבק אלים ומזוין שהתרחש מפברואר 1988 עד מאי 1994, בתוך המובלעת האתנית של נגורנו קרבאך בדרום-מערבה של אזרבייג'ן, בין הלאום האתני הארמני של נאגורנו-קרבאך הנתמך על ידי ארמניה לבין אזרבייג'ן (נכון לינואר 2012, הקונפליקט לא הסתיים בחתימת על הסכם ומפעם לפעם הצדדים נפגשים כדי לגבשו).
ככל שהמלחמה נמשכה, ארמניה ואזרבייג'ן, שהיו בתחילתה חלק מברית המועצות, שקעו במלחמה מתמשכת, בלתי מוכרזת, ברכס ההררי של נגורנו-קרבאך בעוד אזרבייג'ן מנסה לרסן ולדכא את הבדלנים הפורשים בנגורנו-קרבאך.
הפרלמנט של המובלעת בנגורנו-קרבאך קיים הצבעה בעד התלכדות של החבל עם ארמניה, משאל עם התקיים בנושא, וההחלטה הייתה שעל החבל להתקיים תחת ריבונות עצמאית, כלומר עצמאות.
הדרישה להתלכד עם ארמניה, ששגשגה בשנות ה-80 המאוחרות, החלה בדרך שקטה ושלווה, אך בחודשים הבאים של העשור, כשפירוקה המתקרב של ברית המועצות נראה באופק, הרעיון הפך במהרה למאבק אלים בלתי מרוסן בין שתי הקבוצות האתניות, דבר שהביא לתוצאות של שפיכות דמים וטיהורים אתניים על ידי שני הצדדים.
הקרבות הפנים-אתניים החלו זמן קצר לאחר שהפרלמנט של נגורנו-קרבאך, החליט לקיים הצבעה בעניין האיחוד עם ארמניה ב-20 בפברואר 1988.
הודעת הפרישה של החבל מאזרבייג'ן הייתה התוצאה הסופית של "כעס נושן בתוך הקהילה הארמנית של נגורנו-קרבאך נגד ההגבלות החמורות שנגזרו עליה במישורי התרבות וחופש הדת, הן על ידי השלטון הסובייטי המרכזי והן על ידי הרשויות באזרבייג'ן".
כמו כן, הסכסוך התפתח בגלל המאבק הטריטוריאלי על האזור בשל רגישותו גם לארמניה וגם לאזרבייג'ן.
ביחד עם התנועות הבדלניות ברפובליקות הבלטיות כגון: אסטוניה, לטביה וליטא, התנועות הבדלניות של הקווקז שיחקו תפקיד חשוב וגדול בהבאה להתפרקותה של ברית המועצות והסרת הכוחות של הפרלמנט במובלעת.
הרוב הארמני הצביע בעד פירוד מאזרבייג'ן ובעקבות כך חל תהליך שהביא לעצמאותה של המובלעת ויצירתה של הרפובליקה של נגורונו-קרבאך.
במהלך שנת 1991, כבר לאחר הכרזת עצמאות על ידי ארמניה ואזרבייג'ן הסכסוך בחבל התרחב בהתמדה.
כוחות משרד הפנים האזרי ניסו לשמור על הסדר, אך הרוב הארמני של החבל לא קיבל את מרותו והמשיך בפעילות בדלנית במטרה להסתפח לארמניה הסמוכה.
לחימה במישור הצבאי התפרצה במהלך ינואר 1992.
תוך פרק זמן קצר יחסית הכוחות הארמנים הצליחו לייצר פרוזדור יבשתי בין החבל לשטח הארמני.
הדבר הבטיח אפשרות להזרמת אספקה וכוחות צבא לחבל.
ניסיונות תיווך בינלאומי על ידי קבוצות שונות כמו "הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה" כשלו ולא הניבו פירות ליישוב הסכסוך.
באביב 1993, כוחות ארמניים כבשו אזורים מחוץ למובלעת עצמה, ובכך הביאו לאיום של התערבות צבאית של מדינות אחרות באזור.
במאי 1994, הוכרזה הפסקת אש באזור וזאת הודות לתיווך רוסי, בנוסף, החלו שיחות שלום בתיווכו של "הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה".