כל מה שרצית לדעת על מלחמת תשע השנים:
מלחמת תשע השנים, הנקראת לעתים מלחמת הברית הגדולה או מלחמת ליגת אוגסבורג, התרחשה בין השנים 1688 ו-1697.
הייתה זו מלחמה בהיקף רחב שהתרחשה בשלהי המאה ה-17, בעיקר על אדמת אירופה, אך גם באירלנד ובצפון אמריקה.
באירלנד המלחמה נקראת לעתים המלחמה הוויליאמית, ובצפון אמריקה היא נודעת כמלחמת המלך ויליאם.
מסמכים עתיקים אף מתייחסים למלחמה כמלחמת הירושה הפלטנית, או מלחמת הירושה האנגלית.
לואי הארבעה עשר, מלך צרפת יצא ממלחמת הולנד-צרפת כשליט החזק ביותר במערב אירופה, אך אף על פי שהרחיב את ממלכתו, "מלך השמש" עוד לא היה מרוצה.
בשילוב של אגרסיה, סיפוח וכוונות חוקיות לכאורה, לואי ושריו גיבשו והרחיבו את כיבושיהם כדי ליצב ולחזק את גבולות הממלכה.
מלחמת האיחוד (1683–1684) איבטחה את גבולותיו של לואי, אך המלך ביטל את האדיקט של נאנט ב-1685, דבר שהביא להדרדרות של הצבא הצרפתי, ושל השליטה הפוליטית של צרפת באירופה.
התוקפנות של לואי הובילה בסופו של דבר להקמתה של קואליציה אירופאית גדולה – הברית הגדולה, שמטרתה להפחית את האמביציות הצרפתיות.
הברית הובלה בעיקר על ידי הגנרל האנגלי-הולנדי ויליאם השלישי, מלך אנגליה, לאופולד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, קרלוס השני, מלך ספרד, וויקטור אמדאוס, דוכס סבויה.
המלחמה התבלטה במצורים, בעיקר על מונס, נאמור, שרלרואה וברצלונה; קרבות פתוחים כמו פלורה ומארסאגליה היו פחות נפוצים, משום שקרבות אלו הסתיימו בדרך כלל בניצחון צרפתי.
ב-1696 צרפת הייתה על סף קריסה כלכלית.
הכוחות הימיים (אלו של אנגליה והרפובליקה ההולנדית), גם כילו כסף רב, וכשסבויה פרשה מן הקואליציה ב-1696, היו מוכנים כל הצדדים למשא ומתן.
חתימת הסכם רייסווייק בספטמבר 1697 הביאה לסופה של מלחמת תשע השנים, אך עם מותו של קארלוס השני (ללא יורשים), יפתח מאבק חדש על ירושת האימפריה הספרדית, דבר שיסבך את צרפת שוב עם הברית הגדולה במאבק נוסף – מלחמת הירושה הספרדית.