כל מה שרצית לדעת על מלחמת 1812:
מלחמת 1812 הייתה מלחמה שהתנהלה החל מאמצע שנת 1812 עד לתחילת 1815, בין ארצות הברית לאימפריה הבריטית.
המלחמה פרצה בשל כמה סיבות: רצונה של ארצות הברית להתרחב אל מה שנקרא "הטריטוריה הצפון מערבית" (Northwest Territory, כיום שטחיהן של המדינות אוהיו, אינדיאנה, אילינוי, מישיגן וויסקונסין), מגבלות סחר שהטילו הבריטים על הסחר עם האימפריה הצרפתית הראשונה בשל המלחמות הנפוליוניות שהתנהלו באותן שנים בין בריטניה וצרפת, גיוס בכוח של מלחים אמריקאים לצי הבריטי, תמיכתכם של הבריטים בשבטי האמריקאים הילידים נגד ההתפשטות האמריקאית מערבה, ובשל מה שהאמריקאים ראו כפגיעה בכבוד הלאומי שלהם.
עד 1814 נקטו הבריטים אסטרטגיה הגנתית בעיקרה, והסתפקו בהדיפת הניסיונות של ארצות הברית לפלוש למושבות הבריטיות בקנדה, קנדה עילית ותחתית (Upper and Lower Canada, כיום קוויבק ואונטריו, בהתאמה).
ב-1813 הצליחו האמריקאים להשתלט על אגם אירי ועל חלקים מאונטריו ולהרוס את חלומו של טקומסה, מנהיג האמריקאים הילידים, להקים פדרציה של כל השבטים, ובדרום מערב הצליח גנרל אנדרו ג'קסון להשפיל את האומה הילידית של שבט הקריק (Creek Nation).
ואולם, עם תבוסת נפוליאון ב-1814 היו הבריטים יכולים להפנות לזירה כוחות גדולים.
הם העבירו שלוש ארמיות גדולות, ואלו נחלו הצלחות: באוגוסט 1814 כבשו הבריטים את וושינגטון די.
סי.
ושרפו אותה.
האמריקאים הצליחו להדוף מתקפות בריטיות נוספות על ניו יורק, על בולטימור ועל ניו אורלינס.
בנוסף לזירה היבשתית, התנהלה לוחמה ימית ערה: אוניות מלחמה ופריבטירים של שני הצדדים תקפו את אוניות הסוחר של היריב, והבריטים הטילו הסגר ימי על החוף המזרחי של ארצות הברית.
הבריטים גם פשטו בכוח רב מן הים על יעדי חוף אמריקאיים.
הלחימה היבשתית התנהלה לאורך החוף הדרומי (ממפרץ מקסיקו מזרחה) והמזרחי, מניו אורלינס וצפונה, ולאורך הימות הגדולות ונהר סנט לורנס בצפון, וכן מול השבטים הילידים.
שני הצדדים הצליחו לתפוס שטחים של היריב, אך פלישות אלו היו זמניות, והשטחים שנכבשו הוחזרו על ידי שני הצדדים בסיום המלחמה.
קרבות מוצלחים הביאו למעין תחושה של אופוריה בקרב הציבור בארצות הברית, שראה במלחמה מעין מלחמת עצמאות שנייה מול בריטניה.
אחד הקרבות שהתפרסמו במיוחד בתודעה האמריקאית היה ההגנה המוצלחת על בולטימור, שסיפקה את ההשראה לכתיבת השיר "הדגל זרוע הכוכבים" (The Star-Spangled Banner), שהפך להמנון ארצות הברית.
סיום המלחמה הביא לתקופה רגועה בשיח הציבורי בארצות הברית, תקופה שנקראה "תקופת התחושות הטובות" (Era of Good Feelings).
גם קנדה יצאה מן המלחמה בתחושות לאומיות מחוזקות ואווירה של סולידריות לאומית.
הבריטים ראו במלחמה מעין מלחמה צדדית, בצל המלחמות המתמשכות באירופה, והעדיפה לסיים את המלחמה כדי לפתוח בעידן של שלום ויחסי מסחר פוריים עם ארצות הברית.