כל מה שרצית לדעת על ממלכת אירלנד:
ממלכת אירלנד (באנגלית: Kingdom of Ireland, באירית קלאסית: Ríoghacht Éireann, באירית מודרנית: Ríocht Éireann) הייתה מדינה קליינטית של ממלכת אנגליה ולאחר מכן של ממלכת בריטניה הגדולה שהתקיימה בין השנים 1542 ועד 1801.
הממלכה נשלטה על ידי מלכי אנגליה ומלכי בריטניה באוניה פרסונלית עם ממלכותיהם שלהם והיא נוהלה מטירת דבלין על ידי משנה למלך שמונה על ידו.
לממלכה הייתה רשות מחוקקת עצמאית (הפרלמנט של אירלנד), אצולה מקומית, מערכת אכיפה וכנסיית מדינה (הכנסייה של אירלנד).
לפני הקמת הממלכה, היה שטח האי מחולק לשטחי שליטה של ברונים נורמנים, כולם תחת שליטתם של מלכי אנגליה (שנקראו גם לורדי אירלנד), אשר השתלטו על שטחי האי לאחר הפלישה האנגלו-נורמנית לאירלנד ב-1177.
עד תחילת המאה ה-16, הצטמצם שטח השליטה האנגלי באירלנד לשטח שסביב הבירה דבלין, וכונה בפיהם התחום, ורוב האי נשלט על ידי משטרי צ'יף איריים או על ידי ברונים נורמניים שהיו נאמנים רק באופן רשמי לכתר האנגלי.
בשל היחלשות השליטה האנגלית באי, הכתיר את עצמו הנרי השמיני, מלך אנגליה כמלך אירלנד בדבלין ב-1542, והחל בכיבוש מחודש של שטחי האי שהושלם בשלהי המאה ה-16.
מסעות המלחמה באי הובילו להתפרצות מחאות אלימות, שהידועות בהן היו מרד דזמונד ומלחמת תשע השנים.
כחלק מהניסיון לדכא את התושבים האיריים בממלכה ולוודא את נאמנותם, החלו מלכי אנגליה בהליך שנקרא "יישוב אירלנד" ובמהלכו הפקיעו את אדמותיהם של התושבים המקומיים והעניקו אותן למתיישבים פרוטסטנטיים שהגיעו מאנגליה ומסקוטלנד.
הנרי השמיני, מוביל הרפורמציה באנגליה, התקשה להשיג הכרה בינלאומית לשלטונו החדש באירלנד, מאחר שאף אחת מהמדינות הקתוליות לא הסכימה להכיר בו או ביורשו אדוארד כמלכי אירלנד בשל פרישתו מהכנסייה הקתולית.
לעומתם, המלכה מרי, שהייתה קתולית, הוכרה כמלכת אירלנד על ידי האפיפיור פאולוס הרביעי.
האירים הקתולים, שהיו לרוב המוחלט בממלכה, הופלו בשיטתיות בכל תחומי החיים על ידי הפרוטסטנטים, שידם הייתה על העליונה במושכות השלטון.
אפליה זו הייתה המניע העיקרי לפריצתם של עימותים אלימים רבים בין הצדדים לאורך שנות קיום הממלכה – מלחמות הקונפדרציה האירית (1641-1653), המלחמות הוויליאמיות (1686-1691), מהומות ארמה (1780-1800) והמרד האירי של 1798.
הפרלמנט האירי העביר את חוק האיחוד של 1800, אשר למעשה ביטל אותו ואת עצם קיומה של ממלכת אירלנד.
החוק הועבר גם בפרלמנט הבריטי, וקבע את הקמתה של הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד ביום הראשון של שנת 1801, ואת איחוד הכתרים של בריטניה ואירלנד לישות אחת.