כל מה שרצית לדעת על ממלכת קרואטיה:
ממלכת קרואטיה היא תקופה בהיסטוריה של קרואטיה.
טומיסלאב הוכתר בשנת 925 בשדה דובנו (Duvno) (המקורות השונים נעים בין 923 ל-928), כמלכה הראשון של קרואטיה.
העיר דובנו נקראת היום טומיסלאבגראד (Tomislavgrad, "עיר טומיסלאב") לכבודו.
הוא הוכר כמלך בידי האפיפיור יוחנן העשירי, כ"מלך הקרואטים" (Rex Chroatorum), ושלט בממלכה גדולה למדי, הכוללת את קרואטיה ואת בוסניה של היום.
המדינה נוהלה על-פי אחד-עשר מחוזות (Županija).
לכל אחד מהם הייתה טירה מלכותית מבוצרת.
בצפון-מזרח, טומיסלאב ניהל מלחמה נגד בולגריה ושליטה סימאון הראשון.
הוא כרת ברית עם ביזנטיון, נגד הבולגרים, מה שאפשר לו לשלוט באיים ובערי החוף הדלמטיים כל עוד הוא עוצר את התפשטות הבולגרית.
סימאון ניסה לשבור את הברית על ידי כך ששלח צבא גדול לטומיסלאב ב-926, אך נכשל בקרב.
מסופר כי צבאו של טומיסלאב, שעמד מול סימאון, כלל 100,000 חיל רגלים, 60,000 פרשים, 80 ספינות-קרב גדולות ו-100 קטנות יותר.
עם פטירתו של טומיסלאב ב-928, ירש את הכתר אחיו הצעיר, טרפימיר השני, ששלט שבע שנים עד שמת בשנת 935.
בנו קרשימיר הראשון (Krešimir) ירש את המלוכה לאחר מכן.
שניהם הצליחו לשמור על הממלכה ועל יחסים טובים עם האימפריה הביזנטית והאפיפיור ברומא.
קרואטיה הייתה מעצמה חזקה בחצי הראשון של המאה ה-10, אבל כשבנו הבכור של קרשימיר, מירוסלאב (Miroslav) נרצח בידי הוסאל שלו במאבק פנימי (949), קרואטיה אבדה את האיים שלה לשודדי ים, חוף דלמטיה לביזנטים, את דוכסות בוסניה לתושביה המקומיים ואת סלאבוניה (במזרח קרואטיה) למגיארים.
מיהאליו קרשימיר השני (Mihajlo Krešimir), אחיו הצעיר של מירוסלאב ובנו של קרשימיר הראשון, אשר הוכתר בשנת 949, הצליח להחזיר סדר לקרואטיה.
הוא שמר על יחסים טובים עם ערי-החוף הדלמטיות, כשהוא ואשתו ילנה (Jelena) תרמו כנסיות ואדמה לערים.
שמותיהם רשומים באחת מאלו.
קרשימיר השני נפטר בשנת 969, ואת הכתר ירש בנו, סטיפאן דרז'יסלאב (Stjepan Držislav), אשר שיפר את היחסים עם האימפריה הביזנטית והשתלט על חוף דלמטיה.
אך ברגע שמת ב-997, שלושת בניו סבטוסלאב (Svetoslav), קרשימיר השלישי, וגויסלאב (Gojslav, שלט יחד עם קרשימיר) התחרו על הכתר, ובכך החלישו את המדינה, מה שאפשר לבולגרים והוונציאנים להשתלט בכוח על האדמות הקרואטיות בים האדריאטי.
בשנת 1000 כבשו הוונציאנים את כל האיים הקרואטים, ועתה שליט ונציה נודע כ"דוכס הדלמטים" (Dux Dalmatiæ).
המאה העשירית הביאה איתה מהפכה באופן השלטון הקרואטי; הם אימצו את השיטה הפאודלית ושליטי המחוזות הוחלפו בוסאלים של המלך.
האזרחים החופשיים הפכו לצמיתים והפסיקו להיות חיילים, מה שגרם לכוח הצבאי של קרואטיה לדעוך.
המלך הבא בתקופה הזו, קרשימיר השלישי, ניסה להחזיר את השליטה על הערים הדלמטיות, והצליח מעט עד ל-1018, כשהובס בידי ונציה.
בנו סטיפאן הראשון (Stjepan) הצליח רק בכך ששכנע את תושבי חלק מהאיים להצטרף לממלכתו ב-1050.
בשנת 1058 מת סטיפאן הראשון והוכתר בנו, פטאר קרשימיר הרביעי (Petar Krešimir, מלך 1058-1074).
בזמן שלטונו של קרשימיר הרביעי הגיעה הממלכה הקרואטית לשיא גודלה.
הוא הצליח לשכנע את האימפריה הביזנטית להכיר בו כשליט עליון של דלמטיה.
הוא אפשר לקוריה הרומית להיכנס אל תוך חיי היומיום של קרואטיה, ובכך חיזק את שלטונו.
קרואטיה תחת שלטונו של פטאר קרשימיר הרביעי הייתה במקצת יותר גדולה מבזמנו של טומיסלאב, וכללה שנים-עשר מחוזות (של טומיסלאב כללה אחד-עשר).
למרות זאת, בשנת 1072 הוא עזר לבולגרים ולסרבים למרוד באימפריה הביזנטית, וזו הטילה מצור על האי ראב (Rab).
הם לא הצליחו לכבוש אותו, אבל חטפו את המלך בעצמו, מה שהכריח את הקרואטים לתת את האיים הקרואטים תמורת שחרורו.
הוא נפטר ב-1074.
מלך קרואטי ראוי לציון נוסף הוא דמיטאר זבונימיר (Dmitar Zvonimir).
לפני כן הוא היה דוכס בסלבוניה, וב-1075 זכה לתואר "מלך הקרואטים" בעזרת האפיפיור גרגוריוס השביעי, ומאחר וקרשימיר הרביעי בחר בו כיורשו, למרות שלא היה מבית טרפימירוביץ'.
הוא סייע לנורמנים במאבקם נגד האימפריה הביזנטית וונציה.
בגללו, נאלצה האימפריה הביזנטית להעביר את השליטה שלה על דלמטיה לוונציה.
אודות תקופת שלטונו כתובים בלוח הבאשצ'ה (Bašćanska Ploča).
זהו הטקסט הקדום ביותר שנשמר היום בשפה הקרואטית, והוא נמצא במוזיאון הארכאולוגי בזאגרב.
תקופת שלטונו של זבונימיר ידועה כתקופה של שגשוג, פריחה ושלווה, שבמהלכה הקשר בין הקרואטים לבין האפיפיור התחזק כל-כך עד כי הנצרות הקתולית נשארה דתם של הקרואטים עד היום.
דמיטאר זבונמיר מת ללא יורשים ב-1089.
המלך הנבחר היה סטיפאן השני, בנו של פטאר קרשימיר הרביעי.
אך כשנבחר היה כבר זקן מאוד, והוא מת שנתיים לאחר מכן, ב-1091.
הוא היה המלך האחרון לבית טרפימירוביץ' ועם מותו בא סוף השושלת.
לאחר מותו היה ברור כי המועמד הטוב ביותר למלוכה היה לאסלו הראשון מלך הונגריה, שכן היה גיסו של דמיטאר זבונימיר, ולאחותו ילנה הייתה השפעה רבה בפאנוניה.
"מות פטאר סבאצ'יץ'", אוטון איבקוביץ (Oton Ivekovic)צבאו של לאסלו פלש לקרואטיה מיד לאחר מות סטיפאן, ומהר מאוד כבש את כל פאנוניה, ולאחר מכן הוא נתקל בהתנגדות מעטה בדלמטיה.
הקיסר הביזנטי אלכסיוס הראשון הגיב בכך שהכריח שבטים פראיים מחצי האי קרים לתקוף את המגיארים.
לאסלו נסוג מקרואטיה, אך לא לפני שהשאיר את הנסיך אלמוש (Álmos Herceg, בקרואטית: Almoš) לשלוט על סלבוניה.
האדונים הפאודלים הקרואטים נאבקו בעצמאות קרואטיה מהונגריה, ובחרו במלך קרואטי חדש: פטאר סבאצ'יץ' ( Petar Svačić) בשנת 1093.
הוא הצליח לאחד את הממלכה באזור מרכז דלמטיה ולסלק את אלמוש מסלבוניה (1095).
לאחר שלאסלו מת באותה שנה, עלה לשלטון אחיו של הנסיך אלמוש – קאלמאן מהונגריה (Könyves Kálmán, קרואטית: Koloman), שחתם על הסכם שלום עם האפיפיור אורבנוס השני.
קאלמאן הוביל צבא לתוך קרואטיה ב-1097.
צבאו של פטאר סבצ'יץ' הובס בקרב והוא עצמו נהרג.
קאלמאן וכוחותיו נקראו חזרה להילחם בגליציה ב-1099, והאצילים הקרואטים ניצלו את ההזדמנות לשחרר את עצמם מהשלטון ההונגרי.
אך כשקאלמאן חזר לקרואטיה ב-1102, הם הכירו בו כמלך משותף להונגריה וקרואטיה.
קרואטיה איבדה את עצמאותה והפכה לחלק מממלכת הונגריה, איבדה את הצי הימי שלה, ואזרחיה נאלצו להתגייס לצבא ההונגרי.
קאלמאן לא הטיל על הקרואטים מיסים, ושני הכתרים ישארו קשורים זה לזה עד סוף מלחמת העולם הראשונה.
נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לממלכת קרואטיה:
•קרואטיה: היסטוריה