כל מה שרצית לדעת על מסגור:
מִסגוּר (framing) הוא מונח במדעי החברה המתאר תהליך סלקטיבי בלתי מודע, בו מוצגת מסגרת התייחסות או סכמה למידע או אירוע, המשפיעה על הפרשנות הסובייקטיבית שנותן הפרט למידע או לאירוע זה.
במושג נעשה שימוש בתחומים שונים כגון תקשורת, סוציולוגיה, פסיכולוגיה ועוד.
המושג הוגדר לראשונה על ידי ארווינג גופמן בשנת 1974.
המושג אף זכה לבולטות בשיח של מדעי החברה בשל מחקריהם של עמוס טברסקי ודניאל כהנמן בתחום קבלת ההחלטות וההיוריסטיקה.
מחקרים בתחום הראו כי העדפות הנבדקים תלויות באופן הניסוח של האפשרויות והתוצאות האפשריות.
ההעדפות משתנות כתלות בתיאור המצב, קרי בנקודת הייחוס.
המסגרת מגדירה את "האריזה" שניתנת לתיאור מילולי בצורה המעודדת פרשנויות מסוימות ומונעת היווצרותן של פרשנויות אחרות.
מקנזי ונלסון הראו בשנת 2003 שאנשים נוטים לבחור את תיאור המצב הנוכחי בהתאם לנקודת הייחוס שניתנה להם: אם אמרו להם שהכוס שמוצגת בפניהם היא חצי ריקה, הם הסיקו שקודם לכן הייתה מלאה.
לחלופין, אם אמרו להם שהכוס שלפניהם היא חצי מלאה, הם הסיקו שקודם לכן הייתה ריקה.
מכאן הם הסיקו שמסגרות הן אמצעי לתקשורת מרומזת (אך יעילה) בין אנשים.
בפסיכותרפיה, "מסגור מחדש" (באנגלית: reframing) הוא התייחסות טיפולית לשינוי הנרטיב (הסיפור האישי).
ב"מסגור מחדש", המטפל לוקח את סיפור המטופל, או חלק ממנו, ושם אותו בהקשר אחר.
מתוך כך משתנה המשמעות של "הסיפור" (או האירוע), ובהתאם לכך גם התגובה הרגשית המתייחסת אליו.
הטכניקה מקובלת בשיטות התערבות שונות.