כל מה שרצית לדעת על מעגנית המלח:
מעגנית המלח (בערבית: רוג'ם אל בחר, רוגם הים) היה חצי אי בצפון ים המלח ועליו שרידי מגדל ושרידי ישוב מתקופות שונות.
זיהוי המעגנית אינו ודאי, היו שהציעו לזהותה עם "בית הערבה" המקראית, זהוי נוסף שהוצע הוא עם "עיר המלח"- אחת משש ערי המדבר של שבט יהודה.
מהממצאים הארכאולוגים במעגנית ניתן ללמוד על אופי ים המלח ובפרט על תכונתו לשינוי קיצוני במפלס, על פי מזג האוויר.
כמו כן ניתן ללמוד על שינויים שהיו בעבר בגאוגרפיה ובאקלים.
התנודות המשמעותיות במפלס ים המלח במאות השנים האחרונות הביאו לתיאורים שונים של המעגנית על ידי נוסעים, חוקרים ותיירים שעברו באזור, ביניהם תיאורו של בנימין מטודלה.
בתקופות שעלה מפלס המים המעגנית הפכה לאי, וכאשר הים נסוג הפך המקום למעגן.
היו אף שנים ברוכות גשמים שהמקום הפך לשרטון תת-ימי.
בעקבות ההתייבשות שחלה באזור, נחשף כל האתר והוא מרוחק מחוף הים.
בשנת 1917 אותרה המעגנית מתחת לפני הים על ידי ה' קופה (H.
Koppe) שהיה קצין-מטאורולוג בצבא הגרמני.
במדידות שביצע הסתבר שראש המעגנית היה בגובה 3.
25 מטר לפני הים.
ועומק השרטון שהוביל מהחוף אל המעגנית היה 7 מטר.
בשנת 1940 במפה נוספת שהוכנה, עדיין הייתה המעגנית מתחת לפני המים.
במשך השנים נחשף האי, הפך לחצי אי.
בשנת 1977 הפך לתל קטן על יד שפת הים.
ב1964 החלה שאיבת המים על ידי המוביל הארצי שהשפיעה על גובה מפלס פני ים המלח.
גם שאיבת המים אל בריכות האידוי של מפעלי ים המלח השפיעה על גובה המפלס.
בשנים 1979-1977 נערכו במקום חפירות שבראשם עמד פסח בר אדון, ארכאולוג שחפר במדבר יהודה.
במהלך החפירות התגלו ממצאים המעידים על תפקידיו של חצי האי במהלך ההיסטוריה.
עם גילוי חרסים מהתקופה הישראלית, סברו החופרים שהמקום מתאים להיות בית הערבה המקראית, אחת משש ערי יהודה המדבריות (יהושע ט"ו).
הממצאים בשטח הראו על שכבת חורבן.
ממצא זה תואם את החורבן שנמצא בכל יישובי המדבר שחרבו כנראה בחורבן בית ראשון.
יישובים אלה נושבו מחדש רק בתקופה החשמונאית.