כל מה שרצית לדעת על מרתף השואה:
מרתף השואה הוא המוזיאון הראשון בנושא השואה שהוקם בישראל.
המוזיאון שוכן על הר ציון בירושלים, והוא מכוון בעיקר עבור המגזר החרדי.
האתר הוקם ב-1948 על ידי משרד הדתות ביוזמת הרב ד"ר שמואל זנוויל כהנא, מנכ"ל המשרד, שהיה אז "הממונה" על הר ציון.
המטרה המקורית הייתה להקים אתר זיכרון שיהווה קבורה סמלית לקהילות שנכחדו, ולימים הוא הפך גם למוזיאון.
המיקום על הר ציון נבחר בהשראת פסוק מספר עובדיה: "וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה, וְהָיָה קֹדֶשׁ" (א', יז).
המוזיאון מופעל כיום בידי ישיבת התפוצות, ישיבה חרדית לבני התפוצות, הבנויה מעל המקום.
המוזיאון כולל חצר גדולה וכשבעה חדרי תצוגה.
קירות החצר ומספר חדרים ומעברים מכוסים בלוחות זיכרון עבור יותר מאלפיים הקהילות היהודיות שנכחדו בשואה.
במוזיאון עצמו מפוזרים מוצגים הממוספרים על פי האלף-בית העברי.
רבים מהמוצגים עוסקים באלמנטים דתיים כגון ספר תורה מוכתם בדם מוואנגרוב שבפולין, השוכב בקבר שקוף בכניסה, או סידור בכתב יד שנכתב על פי זיכרונו של יהודי שנאסר במחנה הריכוז בוכנוולד.
תצוגות נוספות כוללות תיקים, סוליות נעלים, תוף וארנקים העשויים מקלף של ספרי תורה, מדים של אסיר מאושוויץ וכן מעיל קצר שעשוי גם הוא מגווילי תורה ונתפר עבור קצין נאצי.
במוזיאון ישנן מצבות ואנדרטאות זיכרון רבות, כגון, מצבה לזכר הטלאי הצהוב, שלושה חדרים מלאים בלוחיות יארצאייט, מצבת שיש לזכר בית הכנסת ההרוס של קהילת סוכובוליה ודגם סמלי של כבשני השרפה.
על קיר זיכרון אחד מופיעים משפטים שאמרו נרצחים לפני מותם: קדיש, תפילת אל מלא רחמים ומשפטי תפילה אחרים.
ליד מרפסת המרתף עומדת "אנדרטת האפר והסבון" המורכבת ממכלי אפר וחתיכות של סבון "ריף" גרמני.
על פי ההסבר המקומי, מדובר באפר מהמשרפות, ובסבון משומן של יהודים.
לעומת יד ושם, המציג פריטים אישיים רבים ומתאר את מהלך השואה דרך עיני הפרט הבודד, מרתף השואה מתמקד בחורבן הקהילות ובזיכרון הקולקטיבי הדתי.
הבדל נוסף הוא חסרונה של התנועה הציונית והקמת מדינת ישראל לאחר השואה.
יש לתלות זאת כנראה באופיו החרדי של המוזיאון, אך אולי גם בהפרדה שרבים מבקשים ליצור בין השואה ובין הקמת המדינה – עניינים הקשורים זה בזה, אך לאו דווקא תלויים זה בזה.
המוזיאון ממוקם בסמוך אל קבר דוד המלך.