כל מה שרצית לדעת על משה רבינוביץ':
משה רבינוביץ' (26 במרץ 1922, נובוגרודוק, פולין – 14 במרץ 1994, מושב היוגב, ישראל) מראשוני הפלי"ם וחיל הים של צה"ל.
משה נולד כילד שלישי אחרי שתי אחיות (יוכבד ומלכה) לנחמה ויואל רבינוביץ'.
בהיותו ילד עברה משפחתו הגרעינית יחד עם סבתו לעיר הקרובה, מיר.
בנעוריו הצטרף רבינוביץ' לתנועת "השומר הצעיר", ובשנת 1936 (בגיל 14) כשהציעה התנועה מספר מצומצם של סרטיפיקטים לחניכיה, החליט משה לעלות לארץ ישראל.
הוא היה היחיד ממשפחתו שעשה זאת ושאר משפחתו נספתה בשואה.
כאשר הגיע לארץ ישראל הוא הצטרף לכפר הנוער בן שמן, בו השלים את לימודיו.
משה היה בעל כשרון מיוחד לשפות.
בנוסף ליידיש, עברית, פולנית, גרמנית ורוסית שדיבר מילדותו, רכש ברבות השנים גם את השפות: ערבית, אנגלית, איטלקית, ספרדית וצרפתית.
בתום לימודיו הצטרף להכשרה של קיבוץ בית זרע ובמסגרתה החל לקחת חלק בפעילות ביטחונית.
בשנת 1941 התנדב לפלמ"ח והשתתף בכוח הסיור הארץ ישראלי של הפלישה לסוריה וללבנון.
כעבור זמן, למרות שהיה מפקד מחלקה עתיר ניסיון בפלמ"ח, הוא התגייס בשנת 1943 לפלי"ם.
רבינוביץ' היה בין ראשוני החובלים שפיקדו על ספינות המעפילים: ברל כצנלסון, פלמ"ח ובונים ולוחמים.
באחת מהפלגותיו חזרה לאירופה בתחילת 1946 אף נתפס על ידי הבריטים על סיפון ה"שמפוליון", בדרכו חזרה לאירופה להמשך פעולות הנקם, בחבורה שכללה גם את אבא קובנר ואת חגי אבריאל.
רבינוביץ' גילה תושיה ואומץ לב ונמלט מהכלא הבריטי שליד נמל טולון.
בדצמבר 1945, הגיע אל מפקדת הפלי"ם במרסיי, ומשם המשיך בפעילותו הימית.
[דרושה הבהרה] במאי 1946 הוא הצטיין בפעילותו בפרשת לה ספציה שאיפשרה את הפלגת ספינות המעפילים אליהו גולומב ודב הוז.
בשנת 1949 נשא רבינוביץ' לאשה את מימי, אלמנתו של לוחם הבריגדה והפלמ"ח, זוריק זהר דיין, ואימץ את בנה, עוזי דיין, והתיישב במושב היוגב.
הוא פרש משירות בחיל הים בדרגת רב סרן והתמסר לחקלאות ולהרכבת עצים.
למשה ומימי נולדו עוד שני ילדים: דן ומיכל.
יחד עם זאת המשיך להתנדב מדי פעם כדי לסייע במבצעי עלייה של עולים מארצות צפון אפריקה (מבצע יכין).
בשנת 1991 לקה באירוע מוחי ובשנת 1994 נפטר ונטמן במושב היוגב.
חלק מפעולותיו, בים וביבשה עדיין לא נתפרסמו ברבים.