כל מה שרצית לדעת על משמר הירדן (מושב):
מִשְׁמַר הַיַּרְדֵּן הוא מושב בגליל העליון, במדרון הצפוני של רמת כורזים מדרום לעמק החולה, בתחום המועצה האזורית מבואות החרמון.
הוא ממוקם לצד כביש 91 בין מחניים לגדות.
במהלך מלחמת העצמאות, קרבות משמר הירדן, כבשו הסורים את המושבה משמר הירדן והחריבו אותה.
בסיום הקרבות נותר האזור בידי הסורים.
בכפוף להסכם שביתת הנשק שנחתם עימה ב-20 ביולי 1949 פינתה סוריה את צבאה מן האזורים שעל פי תוכנית החלוקה נועדו להיות בתחום המדינה היהודית.
נקבע שהשטחים שפונו, שכללו את האזור בו שוכנים מושב משמר הירדן וקיבוץ גדות, יכללו באזור מפורז.
לפי הפרשנות הסורית, שטח מפורז היה שטח הפקר, שאין להקים בו יישובים חדשים אלא רק לשמר את המצב שהתקיים לפני המלחמה, ואילו לפי הפרשנות הישראלית היה זה שטח ריבוני ישראלי שאסור להחזיק בו צבא.
הבדלי פרשנות אלה ורצונה של ישראל לבטא את ריבונותה בשטח היו אחד הגורמים להקמת משמר הירדן, יחד עם הרצון ליישב מחדש את המושבה משמר הירדן שחרבה.
לאחר המלחמה הועלו לאדמות המושבה שחרבה שני ארגוני התיישבות: ארגון של הנוער העובד מדרדרה שהתמקם על בתי המושבה החרבה והקים את גדות, שנקרא בתחילה משמר הירדן ב', וארגון "בני צפת" הבית"רי שהתמקם כ-2 קילומטרים מערבית למושבה שחרבה והקים את מושב משמר הירדן, שנקרא בתחילה משמר הירדן א'.
המושב נוסד בנובמבר 1949 על ידי חברי ארגון "בני צפת", שהורכב מאנשי בית"ר הצעירה מצפת ותל אביב ונספחים, שעברו הכשרה בשוני.
בתחילה התנגדו פקחי האו"ם להקמת היישוב בשטח המפורז ועל כן בשבועות הראשונים נאלצו המתיישבים להתגורר באוהלים וטקס חנוכת הבתים התקיים רק בינואר 1950.
הטקס התקיים בנוכחות מנחם בגין ורבים מאנשי בית"ר.
המושב ביקש להתקבל למועצה אזורית הגליל העליון אולם נדחה, למרות הוראה של משרד הפנים, ממניעים פוליטיים.
לאחר שתושבי המושב הגישו עתירה לבג"ץ שפסק לטובתם, החליטו במועצה האזורית לקבל את המושב.
אולם אז קיימו במועצה האזורית בחירות נוספות שהוציאו את נציג המושב.
בדצמבר 1951 הנושא נדון בוועדת הפנים של הכנסת.
ב-1951 הצטרפו למושב חברים מבית"ר בצפון אפריקה, אולם המושב נשאר קטן.
בסוף 1952, עת היו במקום שישה בתים, החליטו חברי המושב לנטוש את דרך המושב השיתופי והפכו למושב לא שיתופי החל מתחילת 1953.
בשנת 1953 מנעו אנשי המושב מהסוכנות להשתמש במלט מגרמניה בבניית הבתים במקום.
המושב המשיך לסבול מקשיים ובדצמבר 1958 קיימו אנשי המושב שביתת שבת במשרדי הסוכנות בצפת.
אנשי משמר הירדן שבו להפגין בתחילת 1962.
בגלל קרבתו לגבול עם סוריה סבל המושב מגניבות בידי מסתננים ומהפגזות[16].
במלחמת ששת הימים סבל המושב מהפגזות[17].
סמוך למושב נמצא האתר הארכאולוגי ואתר הקרבות חירבת ירדה, וממנו תצפית רחבה לעבר עמק החולה ורמת הגולן.