כל מה שרצית לדעת על משפחת בניה הסופר:
משפחת בניה הסופר הייתה משפחת סופרים, דהיינו מעתיקי ספרים, שפעלה בסוף המאה ה-15 ותחילת המאה ה-16 בצנעא, בירת תימן.
בראש המשפחה עמד הרב בניה הלוי (בניה הוא תרגום של "עמר").
שמו המלא היה בניה בן סעדיה בן זכריה אלמרגזי.
הוא נחשב לגדול מעתיקי הספרים ביהדות תימן.
יש הסבורים כי שימש כראב"ד העיר צנעא.
גם ארבעת ילדיו דוד, יוסף, סעדיה ומרים וכן נכדיו בני בנו דוד, מעודד והרב אביגד (כיהן כראב"ד צנעא) היו סופרים.
הם העתיקו ספרים מגוונים: חומשים, נ"ך, ש"ס, מדרש, תכלאלים, כתבי הרמב"ם ועוד.
כארבעים מהם נשתמרו בספריות ובידיים פרטיות.
מחזור שהועתק בשנת 1508 על ידי הבן הרב יוסף, נמצא בספריה הממלכתית בברלין.
העתקותיהם נחשבות כמדויקות.
שאלת היחס בין נוסח המקרא בספריהם למסורה של טבריה עוררה פולמוס בין החוקרים בשנת התשכ"א 1961 מעל דפי "הארץ".
לפי תאריכי הקולופונים, העתיק רבי בניה כתבים בשנים 1483-1460, רבי דוד בשנים 1473-1510, רבי יוסף בשנים 1478-1508.
רבי סעדיה העתיק ספר פילוסופי של אלגזאלי בשנת 1498 ורבי אביגד העתיק ספרים בשנים 1540-1531.
רבי יעקב ספיר, שביקר בתימן בשנת התרי"ט 1859, ראה חומש בכתב ידה של הסופרת מרים, ובו היה כתוב: "אל תשיתו עלי חטאת אם תמצאו בו שגיאות, כי אשה מינקת אנכי.
מרים בת בניה הסופר".
עוד כותב ספיר, כי יהודי צנעא אומרים שהרב בניה העתיק ארבע מאות ספרים, אולם מספר זה נראה מופרז.