כל מה שרצית לדעת על מתת קונסטנטינוס:
מתת קונסטנטינוס (בלטינית: Constitutum Donatio Constantini או Constitutum domini Constantini imperatoris) הוא צו קיסרי רומי מזויף שחובר כנראה בין השנים 750 ל-800 לספירה.
מטרתו המדויקת של זיוף זה אינה ודאית לחלוטין, אך אין ספק שנועדה להגן על האינטרסים של האפיפיור.
יש המשערים כי הסיבה לחיבור המסמך הייתה התמודדות מול התביעות של האימפריה הביזנטית או של מלך הפרנקים קרל הגדול, שנטל לעצמו סמכויות כשל אחד מקיסרי רומי במערב אירופה ואת התואר "קיסר הרומאים".
עם זאת, נראה כי התאריך המוקדם יותר (750 לספירה) הוא הנכון ומשערים כי המסמך חובר בתקופת כהונתו של האפיפיור סטפנוס השני בערך בשנת 752.
בשנת 751 נפלה רוונה, בירת ה"אקסרכיה הביזנטית" (השטח שעדיין היה בשלטון ביזנטי באיטליה), בידי הלומברדים.
האפיפיור סטפנוס השני, שחשש מכוחם של הלומברדים, נסע בשנת 754 לפריז לבקש את הגנתו של המנהיג הפרנקי פפין הגוץ (אביו של קרל הגדול).
משערים כי בפגישתם זו הראה סטפנוס לפפין את המסמך המזויף משום שבתמורה להכתרתו מחדש כמלך הפרנקים על ידי האפיפיור הבטיח פפין לסטפנוס במסמך הקרוי "מתת פפין" להגן על האפיפיורים בפני הלומברדים ולהעניק לאפיפיור את השטחים שהלומברדים כבשו מהביזנטים.
מימוש הבטחתו של פפין אפשרה את הקמת מדינת האפיפיור ב-754 והפיכתו של האפיפיור למנהיג חילוני של מדינה זו.
המסמך חובר לכאורה על ידי קיסר רומא קונסטנטינוס, בן המאה הרביעית, והעניק לאפיפיור סילבסטר הראשון ולאפיפיורים שיבואו אחריו כיורשים של פטרוס את השליטה על העיר רומא שבאיטליה ובכל הקיסרות הרומית המערבית, בעוד קונסטנטינוס ימשיך לשלוט על הקיסרות הרומית המזרחית מבירת האימפריה החדשה קונסטנטינופול.
הטקסט טען כי המתת הוא התגמול של קונסטנטינוס לסילבסטר בשל ההדרכה בעיקרי האמונה הנוצרית שקיבל קונסטנטינוס ממנו, הטבלתו וריפויו בדרך נס מצרעת.
השימוש הוודאי הראשון במסמך היה באיגרת ששלח ב-1054 האפיפיור לאו התשיעי למיכאל קרולריוס, הפטריארך של קונסטנטינופול, ובה תבע את ההגמוניה על הכנסייה על סמך המתת.
מכאן ואילך יש אסמכתאות לשימוש במסמך בידי האפיפיורים של ימי הביניים לשם חיזוק תביעותיהם להגדלת שטחי מדינת הכנסייה, להגברת עוצמתם כשליטים חילוניים באיטליה, ולביסוס תביעותיהם להגמוניה מול הכנסייה המזרחית (לימים הכנסייה האורתודוקסית).
כל מי שכפר באמיתות המסמך הואשם במינות.
במשך תקופה ארוכה היה המסמך מקובל על הכול, על אף שאוטו השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה הוקיע את המסמך כזיוף.
המשורר דנטה אליגיירי קונן בקומדיה האלוהית כי מסמך זה הוא המקור לארציות של האפיפיורות.
עם זאת, באמצע המאה ה-15, עם התחייה שחלה בלימוד הידע הקלאסי ועם התפתחות הקריאה הביקורתית, החלה גם הכנסייה להבין כי בלתי אפשרי שהמסמך אמיתי.
ההומניסט לורנצו ואלה הוכיח ב-1440 כי ה"מתת" חייב להיות זיוף לאחר שניתח את השפה שבה כתוב המסמך והראה כי על אף שנעשה שימוש בניסוחים מתקופת הקיסרות בטקסט, לא ייתכן כי חלק מהלטינית במסמך נכתב במאה הרביעית.
יותר מכך, חלק מהתאריכים המצוינים במסמך אינם מתאימים לתאריכים ההיסטוריים.
חוקרים מתקופות מאוחרות יותר הוכיחו גם כי רכיבים נוספים במסמך כמו ריפויו של קונסטנטינוס בידי סילבסטר אינם אלא אגדה שנוצרה מאוחר יותר.
מניתוח הטקסט ברור כי כותבי המסמך הסתמכו על הספר Vita S.
Silvestri (חייו של סילבסטר הקדוש).
החוקרים חלוקים לגבי מקום הזיוף.
יש הסוברים כי נעשה ברומא ויש הסוברים כי נעשה באימפריה הפרנקית, משום שהאזכורים הראשונים למסמך (המצויים בספרייה הלאומית בפריז) הם מעשי ידי כותבים פרנקים.