כל מה שרצית לדעת על ניל גילמן:
הרב ניל גילמן (אנגלית: Neil Gillman; 11 בספטמבר 1933 – 24 בנובמבר 2017) היה תאולוג והוגה יהודי-אמריקאי, מראשי האגף המודרניסטי ביהדות הקונסרבטיבית.
גילמן נולד בקוויבק.
במהלך לימודיו לתואר ראשון בצרפתית ופילוסופיה באוניברסיטת מקגיל, אותו סיים ב-1954, החליט לפנות לקריירה רבנית לאחר שנכח בהרצאה של ויל הרברג.
הוא נפגש עם לואיס פינקלשטיין לפני שפנה ללמוד בבית המדרש לרבנים באמריקה הקונסרבטיבי, והלה המליץ לו להיוותר במוסד כמרצה ולא לצאת לכהונה כרב בית-כנסת.
גילמן קיבל סמיכה לרבנות ב-1960, במקביל להשלמת תואר שני בספרות עברית.
במהלך לימודיו נכח בהרצאות של מרדכי קפלן – שלדבריו, השפיע עליו רבות עם קביעתו ש"היהדות היא מה שהיהודים אומרים שהיא" – ואברהם יהושע השל.
ב-1959 החל ללמד בסמינר כמדריך; ב-1970 קודם לדיקאן לענייני סטודנטים.
ב-1975 קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה מאוניברסיטת קולומביה, על דיסרטציה שעסקה בפילוסוף האקזיסטנציאליסטי-נוצרי גבריאל מרסל ובמשנתו הדתית.
באותה שנה קודם לדיקאן הסמינר לעניינים אקדמיים, וב-1980 לראש מכון ההכשרה לרבנים, תפקיד בו כיהן שנה.
בין 1990 ל-1997 ושוב מ-2003 עד 2007 עמד בראש המחלקה למחשבת ישראל בסמינר.
ב-2009 פרש למעמד של פרופסור אמריטוס.
גילמן אמר כי כיוון את מאמציו ליישב בין מה שלמד במוסד על ביקורת המקרא ועל כך ש"מעמד הר סיני לא התרחש מעולם" מחד ועל הצורך לשמור את ההלכה בקפדנות מאידך.
משלב מוקדם נחשף לרעיונות הנטורליזם והאקזיסטנציאליזם הדתי שהובעו בספריו של פאול טיליך ותאולוגים נוצרים אחרים, והשתכנע כי הפתרון מצוי בגישה זו שמסיטה את הדגש מאופיו העל-טבעי של הבורא.
בראשית שנות ה-80 הסתמן כמנהיג באגף המודרניסטי של הקונסרבטיבים, המטיף לגמישות רבה יותר: ב-1983 קרא לראשי הסמינר לחדול מה"עמימות המזיקה" שאפיינה את התנועה מאז ומתמיד בכל הקשור לתאולוגיה ולהצהיר בבירור במה הם מאמינים.
ב-1985 – שנה לאחר פרישת הארכי-שמרנים בראשות דוד הלבני עקב ההסכמה להכשיר נשים לרבנות – הצליח לשכנע אותם להכניס קורס אקדמי בנושא, לראשונה בתולדות בית המדרש.
ב-1990 פרסם את עיקרי תפישתו בספרו רב-ההשפעה "שרידים מקודשים" (Sacred Fragments), בו עמד על דעתו שהאל לא הכתיב מעולם את רצונו באופן מפורש וכי הדת היוותה עיבוד חויה קולקטיבית של העם היהודי בהבנתו המשתפרת את העולם.
המדע והרציונליזם של העידן המודרני שברו את התודעה האחידה הזאת והפכו אותה לרסיסים של מצוות ומנהגים, אך אלה ראויים שישמרו עליהם.
גילמן הוסיף ופיתח את ראייתו את הדת כ"מיתוס", מושג שהוא מגדיר כאופן שבו בני-אדם רוקמים ביחד אמיתות שונות כדי ליצור חויה רוחנית משמעותית.
ב-1993 פרש את רעיונותיו שוב ב"יהדות קונסרבטיבית: המאה החדשה", בו סקר את תולדות הזרם מבעד להשקפתו.
הספר ספג ביקורת מגורמים שמרניים בתנועה, בין היתר על כך שהציג את אברהם יהושע השל ותפישתו על התורה בתור מדרש כקרובים לעמדותיו.
גילמן היה גם שותף לניסיון הראשון להגדיר את המצע הקונסרבטיבי באופן ברור; הוא היה אחד מחברי הוועדה שניסחו את הצהרת "אמת ואמונה" הכוללנית ב-1988.
בדצמבר 2005 קרא לתנועה להפסיק להגדיר את עצמה כהלכתית, לאחר שלדבריו נסוגה בעשורים הקודמים משורה של עמדות שהיו מחויבות מראייה כזאת.