כל מה שרצית לדעת על ננוטכנולוגיית דנ"א:
ננוטכנולוגיית DNA הינו תחום מחקר העוסק בעיצוב וייצור מבנים מלאכותיים של חומצות גרעין לשימושים טכנולוגיים.
בתחום זה, חומצות גרעין משמשות להנדסת מבנים שאינם ביולוגיים עבור ננוטכנולוגיה ולא כנושאי המידע הגנטי בתאים החיים.
שימוש זה מתאפשר על ידי החוקים הנוקשים של זיווג בסיסי חומצות גרעין, אשר מביאים לכך שרק אותם חלקים של גדילי חומצות גרעין עם רצפי בסיסים משלימים יתחברו יחד כדי ליצור מולקולות חזקות של חומצות גרעין מסוג סליל דו-גדילי.
הדבר מאפשר תכנון רציונלי של רצפי בסיסים אשר יוכלו באופן סלקטיבי ליצור את המבנה הרצוי, המוביל ליכולת ייחודית המאפשרת יצירת מבנים מורכבים וייחודיים בעלי בקרה מדויקת בקנה המידה הננומטרי.
DNA הוא החומר הדומיננטי בו משתמשים, אך קיימים מבנים המשלבים חומצות גרעין אחרות, כגון: RNA וחומצות פפטידו-גרעיניות (PNA).
הבסיס הרעיוני של ננוטכנולוגיית DNA נהגה לראשונה על ידי נדריאן סימן בראשית שנות ה-80, והתחום החל למשוך התעניינות נרחבת באמצע שנות ה-2000.
חוקרים בתחום יצרו מבנים סטטיים כגון מבנים גבישיים דו ותלת ממדיים, צינורות, פאונים וצורות שרירותיות שנעשו על ידי שיטת ה-DNA אוריגמי.
כמו כן הם יצרו מבנים פונקציונליים, כגון מכונות מולקולריות ומחשבי DNA.
התחום מתחיל לשמש ככלי לפתרון בעיות במדע בסיסי, בביולוגיה מבנית ובביופיזיקה, כולל יישומי קריסטלוגרפיה וספקטרוסקופיה לקביעת מבנה החלבון.
פוטנציאל היישומים בתחומי האלקטרוניקה המולקולארית וננו-רפואה נחקר אף הוא.