כל מה שרצית לדעת על סדרת אפ:
סדרת אפ היא סדרה של סרטים תיעודיים העוסקים בחייהם של ארבעה עשר בריטים בני מעמדות חברתיים שונים, מאז 1964.
הסרט הראשון, !Seven Up, צולם כשהיו בני שבע, וסרטי ההמשך צולמו בהפרשים של שבע שנים.
נכון ל-2012 צולמו שמונה סרטים.
באחרון שבהם, 56 Up, שצולם ב-2012, גיבורי הסרט הם בני 56.
מדי שבע שנים מנסה הבמאי, מייקל אפטד, לצלם את 14 המשתתפים המקוריים, אם כי לא כולם הסכימו לשתף איתו פעולה בכל הסרטים.
מוטו חוזר בסרטים הוא הפתגם הישועי "הבו לי ילד עד היותו בן שבע, ואתן לכם את האדם" (Give me a child until he is seven and I will give you the man).
לפרק הראשון בסדרה נבחרו במכוון ילדים שבאו מרקע סוציו-אקונומי שונה מאוד, בהנחה שבחברה המעמדית של בריטניה, המעמד שממנו באו קובע את עתידם.
בסרטי ההמשך מתגלה הנחה זו כנכונה באופן חלקי: חלק מהילדים אכן מגשימים בהמשך חייהם את חלומות ילדותם, התואמים את המעמד שאליו נולדו, אך חייהם של אחרים מתפתחים באופן שונה ובלתי צפוי.
בניגוד לרוב הסרטים התיעודיים, העוסקים באירוע שהתרחש מכבר, סרטי הסדרה סוקרים באופן תקופתי את התפתחותם וקורותיהם של אנשים חיים.
משום כך נודעת להם השפעה על חיי המצולמים, שוויתרו על פרטיות רבה – הם פירטו את קורותיהם, רגשותיהם ומחשבותיהם בראיונות אינטימיים, דיוקנם התפרסם והפך אותם למזוהים בציבור.
הדבר גרם לכמה מהמצולמים לסרב להתראיין לחלק מסרטי ההמשך (שניים מה-14 סירבו להתראיין ל-28 Up , ולא חזרו עוד להשתתף בסדרה), ואחרים ניסו למנף את השתתפותם בסרטים כדי להשפיע על חייהם ועל אירועים שונים.
ג'ון, אחד המשתתפים, אמר על ההשתתפות בסדרה כי היא דומה להזרקת גלולת רעל מדי שבע שנים.
אפטד אמר כי לדעתו יש למשתתפים משקעי טינה לסדרה, שכן ההשתתפות בה נכפתה עליהם, וכי הצורך החוזר מדי שבע שנים, לשכנע חלק מהמשתתפים להתראיין לסרט נוסף, הוא מאמץ קשה ביותר.
כדי לראיין את המשתתפים מוטסים חלקם לבריטניה, ובמקרים אחרים טס הצוות ומראיין אותם במקומות מגוריהם, מארצות הברית ועד בנגלדש ואוסטרליה.
הסדרה טשטשה את הגבול בין סרט תיעודי לבין תוכנית מציאות, נושא שנידון ב-49 Up.
גם שיקולי העריכה בסדרה שונים מאשר בסרטים תיעודיים אחרים – חלק מהמשתתפים דורשים לראות את הסרטים לפני סיום עריכתם, ולחתוך מהם חלקים מסוימים, ואפטד אינו יכול לסרב לכך, כדי שישתפו פעולה בצילומי הסרטים הבאים בסדרה.
בינו לבין חלק מהמשתתפים נוצרו קשרים קרובים והוא רואה אותם כ"משפחה".
הוא משתדל לשמור על ריחוק, אך יוצר קשר עם כל אחד מהם פעם בשנה, ומזמין את המשתתפים ומשפחותיהם להקרנות של סרטיו [1].
לדבריו אינו יכול להתייחס אליהם כבמאי אובייקטיבי ומרוחק: "אני בחייהם, והם בחיי" .
טוני, אחד המשתתפים, אמר בראיון כי הוא נותן באפטד אמון מוחלט, הואיל והוא מכיר אותו מאז גיל שבע, וכי הוא גאה להשתתף בסדרה [2].
בעקבות הצלחת הסדרה צולמו סדרות דומות ביפן, ברוסיה, בדרום אפריקה, בארצות הברית, באוסטרליה ובצרפת.
בבריטניה התחילו ב-2000 צילומי סדרה חדשה – 7Up 2000, בבימוי ג'וליאן פארינו.
החלק השני בה צולם ב-2007.
כשיצא 42 Up בארצות הברית ראה אור ספרו של אפטד באותו השם, ובו הוא מספר על ההיסטוריה של יצירת הסדרה ועל חייהם של המשתתפים בה.