כל מה שרצית לדעת על סולוטבינו:
סולוטבינו (באוקראינית: Солотвино, בהונגרית: Anaszlatina, ברומנית: Slatina, בסלובקית: Slatinské Doly, ביידיש: סלאטפינא) היא עיר במערב אוקראינה, במחוז זקרפטיה, על גבול רומניה, בקרבת סיגט ומרמורש שברומניה.
ליד העיר שוכנת תחנת גבול עם רומניה.
ממערב לעיר ישנם אגמי מלח המהווים אתר תיירות ונופש.
במקום נמצאים שרידי יישובים מהמאה השנייה והראשונה לפני הספירה.
מהמאה ה-13 היו באתר שני כפרים.
במאה ה-14 מוזכרים הכפרים בתכתובת של המלך ולדיסלב ההונגרי.
במסמכים ממרמורש מהמאה ה-19 מתועדת ראשיתם של יישובים אלו.
בסולוטבינו פעלו מכרות מלח, ככל הנראה עוד מתקופת כיבוש האזור על ידי האימפריה הרומית תחת שלטון הקיסר טריאנוס.
באזור מכרות אלה נמצאו מטבעות רומאיים.
מכרות המלח היוו משאב יקר ערך בתקופת השלטון ההונגרי באזור.
גרמנים מסקסוניה הוזמנו לאזור כדי לסייע בפיתוחו, ונראה ששם העיר סולוטבינו לקוח מהשם הגרמני למלח – salz.
במכרות המלח עבדו צמיתים ואסירים.
באזור פותחו שיטות שונות לכריית מלח ולזיקוקו.
בתחילת המאה ה-15 שיפר הדוכס הגדול של ליטא ולדיסלב יגיילו את תנאי המחיה והשכר של עובדי המכרות בעיר.
עד מלחמת העולם הראשונה היה היישוב חלק מהונגריה.
לאחר מלחמת העולם הראשונה סופח היישוב לצ'כוסלובקיה.
בשנת 1945 אוחדו שני הכפרים לעיר סולוטבינו.
בתקופת השלטון הסובייטי הגיעה תפוקת המכרות לשיא של 451,000 טון בשנה.
ב-1982 נפתחה בסולוטבינו מעבדה למחקר גרעיני.
בשנת 2007 חנכו נשיא אוקראינה ויקטור יושצ'נקו ונשיא רומניה טראיאן בססקו בסולוטבינו את הגשר המשוקם על הנהר טיסה.
בשנים האחרונות גרמה הידרדרות מצב הקרקע בעיר לסגירת מכרות המלח ואף חייבה העתקת מגוריהם של עשרות מתושבי המקום ומספר מבני ציבור, בהם בית ספר.
בעיר כנסייה מהזרם הרוסי האורתודוקסי, כנסייה יוונית-אורתודוקסית, כנסייה קתולית, וכן מאמינים מהזרמים האוונגליסטים, עדי יהוה ועוד.