כל מה שרצית לדעת על סיליקט:
בכימיה, סיליקט הוא תרכובת הכוללת אניון שבמרכזו אטום צורן אחד או יותר המוקף בליגנדים שמטענם החשמלי שלילי.
הגדרה זו רחבה מספיק על מנת לכלול סוגי תרכובות כדוגמת הקסאפלואורסיליקט ("פלוּאוֹסיליקט"), -2[SiF6], אך בסוגי הסיליקטים הנפוצים ביותר חמצן משמש כליגנד.
המטען החשמלי של אניוני הסיליקט הוא שלילי ולכן חייב לבוא פיצוי בעזרת קטיונים אחרים על מנת ליצור תרכובת נטולת מטען חשמל.
לעיתים מתייחסים לסיליקה (צורן דו-חמצני), SiO2, כאל סיליקט למרות שתרכובת זו היא מקרה מיוחד שכן היא נטולת מטען חשמלי שלילי ולכן אינה זקוקה לפיצוי של יונים בעלי מטען חשמלי חיובי.
בטבע ניתן למצוא סיליקה כמינרל קוורץ והפולימורפים שלו.
ברוב המכריע של הסיליקטים, כולל המינרלים הסיליקטיים, המבנה הבסיסי הוא של טטרהדרון (ארבעון – פירמידה בעלת 4 מישורים שווי צלעות).
הצורן מצוי במרכז הטטרהדרון והחמצנים מהווים את ארבעת הקדקודים.
סוג הקשרים בין הטטרהדרונים משתנה בין סוגי המינרלים.
הטטרהדרונים יכולים להיות מנותקים זה ממזה, מחוברים בזוגות או מקובצים למבנים הכוללים טבעות משולשות או משושות, שרשרות, שרשרות כפולות, לוחות, ומבנים תלת־ממדיים.
המינרלים הסיליקטים מסווגים לקבוצות בהתאם למבנים אלו.
רשימת הסוגים מפורטת בהמשך.
תחת לחץ גבוה יכול הצורן ליצור מבנה של אוקטהדרון (תמניון) שקודקודיו הם ששה אטומי חמצן, כמו בסטיסהוביט, פולימורף של סיליקה המצוי בחלקה התחתון של מעטפת כדור הארץ, והנוצר גם תחת גל הלם עקב התנגשות של מטאוריט.
מכיוון שהיחס בין נפח אטום הצורן לנפח אטום החמצן הוא 1/3 (מספר הקוארדינציה של הצורן הוא 4) הרי שחוסר המקום סביב אטומי החמצן גורם שמבנה זה הוא נדיר בלחץ אטמוספירי רגיל, אך הוא מוכר באניון ההקסאהידרוקסיליקט, -2[Si(OH)6], כבמינרל תאומאסיט.