כל מה שרצית לדעת על סינקדוכה:
סִינֵקְדוֹכָה (מהשורשים היווניים סינ- [עם] + אק- [מחוץ] + דכסתאי [לקבל]; מילולית: לקבל ביחד, או לקבל בו-זמנית) היא אמצעי פיגורטיבי נפוץ בספרות ובשירה, וכן בלשון הדיבור הרגילה; הסינקדוכה קרובה באופיה למטונימיה.
מאפיינים אפשריים של סינקדוכה:החלק מייצג את השלם – ב"חסרות ידיים עובדות" הידיים מיצגות את האנשים העובדים; מובן "עשרים ראשי בקר" שהראשים מייצגים את כל הפרה; כשאדם מציע לחברתו נישואין, הוא "מבקש את ידה", כשכמובן שהוא לא רוצה להתחתן רק עם ידה אלא עם כל כולה.
השלם מייצג את החלק – "פתאום הגיעה המשטרה" כשבעצם הגיעו שתי ניידות; "כל העיר יצאה לרחובות" כשמדובר רק על חלק מהתושבים.
המין הספציפי מייצג את הסוג הכללי – למשל מותגים שהפכו לשם גנרי כגון "פריג'ידר" בתפקיד "מקרר", "פלא-פון" במקום "טלפון סלולרי".
הסוג הכללי מייצג את המין הספציפי – "יצור" במקום "אדם".
היחיד מייצג את הרבים או השם הקיבוצי – "סוס ורוכבו" (סוסים ורוכביהם), "איש לביתו" (אנשים לבתיהם).
הרבים או השם הקיבוצי מייצגים את היחיד.
החומר מייצג חפץ העשוי ממנו – "גל פרידמן זכה בזהב" במקום "מדליית זהב"; "תביא את הניירות" במקום "מסמכים העשויים נייר".
היפרבולה (הגזמה, הפרזה).
הסינקדוכה משמשת לפעמים לאפיון דמות ספרותית באמצעות הדגשת אלמנט בולט אחד במראה שלה ("רגל-עץ", "אבו ארבע"), או ייחוס תכונות אופי לאברי גוף שונים ("עיניו החכמות", "אפו השתלטני").