כל מה שרצית לדעת על סן-נו-ריקיו:
סן-נו-ריקיו (אנגלית: Sen no Rikyu, יפנית: 千利休; 1522 – 1591) היה נזיר, משורר ואמן תה ידוע אשר נולד בעיר סאקאי (Sakai) תחת השם סן סואקי (Sen Soaki) ועיצב מחדש את טקס התה היפני (Cha no Yu).
ריקיו צירף את כל שלמד ויצר טקס תה צנוע ופשוט בו שילב פילוסופיה ואסתטיקה על פיהן אף עיצב את טקס התה ואת כלי הכנת והגשת התה.
ריקיו החל את לימודי טקס התה בגיל צעיר אצל אמן תה בשם Kitamuki Dōchin ובשנת 1540 החל ללמוד אצל Takeno Jō-ō, נזיר זן ואמן תה ידוע, אשר לימד אותו טקס תה שונה מעט מהטקס ההמוני שהיה פופולארי באותה תקופה – תה הוואבי (Wabi Cha) שנשען על פילוסופיית הוואבי המדגישה פשטות, צניעות ומציאת יופי בדברים היומיומיים והלא מושלמים.
ריקיו, אשר נהג לתרגל זן, הגיע להבנה כי תרגול הכנת התה על כל שלביו הוא הדרך הטובה ביותר לתרגול זן.
הוא לימד את ארבעת העקרונות של התה, אלה הן ההרמוניה, הטהרה, השלווה וההערכה והוסיף כי יש להימנע מהתפארות ומותרויות.
כך הפכה הכנת התה והגשתו לטקס אשר איפשר לאנשים להתרכז בהווה, ביופי הפשוט והרגיל, לרוקן את התודעה ואולי אף להגיע להארה.
עד 1560 אירח ריקיו אין ספור טקסי תה וביסס עצמו כאמן תה מוביל ובשנת 1570 פגש את הדאימיו אודה נובונאגה (Oda Nobunaga) וארח אותו בטקס תה.
מאותו הרגע הפך נובונאגה לפטרונו של ריקיו, וזה האחרון עזר לו וייעץ לו בעת אירוח טקסי תה.
הטקס, שבאותה תקופה התבצע באולמות גדולים ומפוארים וכלל משתתפים רבים, אפשר למנהיגים ולאנשים בעלי ההשפעה להציג את עושרם ועצמתם בפומבי ונתן להם לגיטימציה לשליטה.
בנוסף, בתקופה זו של מלחמות רבות בין דאימיו בעלי עצמה, היה ריקיו מארח סמוראים רבים בטקסי תה אשר סיפקו להם הפוגה ומנוחה מהלחימה ואגירת כוחות מחודשים.
עם מותו של נובונאגה, הפך ריקיו לאמן התה של יורשו, טויוטומי הידיושי (Toyotomi Hideyoshi), השליט הצבאי שאיחד את יפן לאחר תקופת מלחמות ארוכה (1467-1573).
הם אירחו יחד טקסי תה רבים ובהם טקסים מפוארים ביותר בארמון הקיסר.
היה זה הזמן בו הקיסר העניק לסן סואקי את שמו סן נו ריקיו.
באותה תקופה החל ריקיו מתנגד לראוותנות והזוהר של טקס התה והחל מקדם את טקס הוובי הצנוע יותר.
יש הטוענים כי התנגדות זו יצרה מחלוקת קשה בינו לבין הידיושי אשר ציווה עליו לבצע התאבדות (ספוקו).
התאבדותו של ריקיו התבצעה לאחר טקס תה ובנוכחות אורחים רבים.
השפעתו של ריקיו על טקס התה ומרכיביו הייתה רבה.
בטקס שיצר הוא ביטל לחלוטין את המעמדות והתמקד בריקון התודעה והתרכזות ביופי הפשוט של חפצים יומיומיים.
כדי ליישם זאת, סן-נו-ריקיו הקטין את חדר התה ובכך יצר מצב של אחווה, שיתוף וקרבה בין משתתפי הטקס ועיצב סביבה המשרה תחושת רוגע ושלווה בטבע.
הוא בנה אגן מים (Water Basin) בחצר חדר התה על מנת שהאורחים ישטפו מידיהם את האבק המזהם וייטהרו לפני כניסתם.
האגן מוקם נמוך, קרוב לאדמה על מנת לאלץ גם את האנשים המכובדים, החזקים והמשפיעים ביותר להתכופף ובכך להזכיר להם כי הם שווים בין האורחים ושעליהם להיות צנועים.
את העיקרון הזה הוא יישם גם בכניסה הנמוכה לחדר התה ובכך טשטש כל הבדל מעמדות.
בנוסף לשינויים אלה יצר ריקיו את כלי הכנת והגשת התה (Raku Ware) ברוח הוואבי ולשם כך בחר חומרים פשוטים ויומיומיים המדגישים את האספקט הרגיל והיומיומי שבתה.
כלים אלה הם גסים, פגומים ולא סימטריים דבר המדגיש את יופיים הפשוט.
סן נו ריקיו, היה בין אמני התה הידועים והמובילים ביפן שעיצבו במהלך השנים את טקס התה שאנו מכירים כיום על פי תפיסת עולמו הצנועה ואסתטיקת הוואבי בה דגל אותה שאב ממוריו הידועים והמוערכים.
טקס צנוע, פשוט המשרה אווירת שלווה ושוויון, שם דגש גם על הכנת והגשת התה, ועל תרגול הזן.