כל מה שרצית לדעת על ספארת נאמה:
ספארת נאמה (בטורקית עות'מאנית: سفارت نامه; מילולית "ספר השגרירות") הוא ז'אנר קלאסי בספרות הטורקית המקורב במהותו לסיאחת נאמה ("ספר המסעות").
ספרות ה"ספארת נאמה" מתארת את מסעותיהם וחוויותיהם של שגרירים טורקיים בארצות ובירות זרות, לרוב אירופאיות.
מחברי ה"ספארת נאמה" כתבו וערכו אותם במטרה להציגם בפני הסולטאן ובכירי המנהל, ולפיכך עוטים לרוב ציביון רשמי למחצה.
מטרתם המוצהרת הייתה להעביר את "חווית" הארץ הזרה, כמו גם לספק מידע עליה.
מסיבה זו, ובשל הכלים הספרותיים בהם נעשה שימוש כדי להשיג את מטרתם, ה"ספארת נאמה" בעלי ערך רב לשחזור התקופה והמרחב אותם הם מתארים, כמו גם לשפוך אור על הנעשה בחצר העות'מאנית בת התקופה ועל חבריה.
ה"ספארת נאמה" הקדום ביותר ששרד מתאר את הקריירה הדיפלומטית של קארא מהמט צ'לבי ומתמקד במסעו לחצר האוסטרית בווינה בשנת 1655.
אולם, מרבית ה"ספארת נאמה" ששרדו הם בני המאה ה-18.
"ספארת נאמה" אלו שופכים אור על התפישה העות'מאנית של אירופה המערבית ה"אחרת", בעידן שזו החלה לגבור על יתר חלקי העולם ובהם האימפריה העות'מאנית במדע, תרבות, פיתוח וכוח צבאי.
עם היחלשותה היחסית של האימפריה למול המערב גבר זרם השליחים והנציגים הדיפלומטיים שנשלחו מן האימפריה מערבה, בין היתר במטרה להבין את הסיבות לפער המתרחב לרעתם.
בשלהי המאה ה-18 אף הוקמו שגרירויות קבועות בבירות האירופאיות המרכזיות.
הגידול בסגל הדיפלומטי הביא לריבוי של ספרים מסוג ה"ספארת נאמה".
השגרירות הטורקית הראשונה בפריז ב-1720, ציור צרפתי בן התקופהלסקרנות הרבה שגילו השליחים הדיפלומטיים העות'מאניים בארצות המערב, היו שותפים גם בני שיחם בבירות האירופאיות ביחס לתרבות העות'מאנית.
אחדים מבני שיח אלו חיברו אף הם ספרים בגרמנית או בצרפתית ובהם תיאורים מפורטים של התרבות העות'מאנית כפי שהבינו אותה מפי השליחים העות'מאניים.
בסך הכל נכתבו למעלה מ-40 ספרים מז'אנר ה"ספארת נאמה".
בין הבולטים שבהם היו ה"ספארת נאמה" עבי הכרס של יִרְמִיסְכִיס מהמט צ'לבי, השגריר הראשון בפריז ב-1720; אהמט רסמי אפנדי, השגריר הראשון של טורקיה בברלין ב-1764; גיריטלי אלי אזיז אפנדי, שגריר נוסף בברלין ב-1796.
בין היעדים המתוארים בספרות ה"ספארת נאמה" ניתן למצוא את לונדון, ברלין, פריז, סטוקהולם, רוסיה, פולין, איטליה, ספרד, איראן, הודו, מרוקו ובוכרה.
ספרים אחרים מצומצמים בהיקפם נושאים לרוב אופי רשמי ומקצועי ומכונים "תקריר", הווה אומר: דו"ח.