כל מה שרצית לדעת על ספרות עבריות:
מערכת הספרות העבריות משמשת בשיטת ספירה שהספרות מסומנות בה באותיות האלפבית העברי.
בשיטה זו ניתנות אותיות, על פי סדר האלפבית, לכל המספרים מאחד עד עשר, לאחר מכן לכל הכפולות של 10 עד 90, ולאחר מכן לכל הכפולות של מאה עד ארבע מאות.
השיטה הייתה נפוצה בעבר בקרב דוברי עברית, בטרם הוכנסו לשימוש הספרות ההודיות-ערביות.
לשיטה שימושים גם בימינו, כשהשימושים העיקריים הם בציון תאריכים עבריים ובגימטריה.
בסיס 32 יכול להיכתב עם כל האותיות העבריות וכל הספרות ההודיות-ערביות (גימטריה פוזיציונלית).
ערכו המספרי של צירוף אותיות נקבע על ידי סיכום ערכיהן של כל האותיות בצירוף.
לדוגמה, הצירוף רמ"ח שווה ל-200+40+8=248.
עבור מספרים הקטנים מחמש מאות, די בשלוש אותיות לכל היותר – אחת למאות, אחת לעשרות ואחת לאחדות.
על מנת להשיג מספרים הגדולים מחמש מאות מוסיפים ספרת מאות נוספת.
לדוגמה, תשס"ו=400+300+60+6=766.
לעיתים רחוקות יותר משתמשים גם בחמש האותיות הסופיות, על פי סדר הופעתן באלף בית, לציון המאות 500 – 900.
על מנת לספור אלפים, נהוג לכתוב את מספר האלפים מימין לשאר המספר.
כך לדוגמה ה'תשס"ו מייצג את 5,766 (ה' פעמים אלף, כלומר 5,000, ואחר כך תשס"ו, המייצג את 766).
הדבר עלול לגרום לדו משמעות, אך לרוב הכוונה ברורה מההקשר.
כאשר כותבים את השנה הנוכחית נהוג לרוב להשמיט את מספר האלפים.
קיימות מספר שיטות הדומות למערכת הספרות העבריות.
לדוגמה, הספרות היווניות.
בדומה מערכת הספרות העבריות היא שיטת ספירה שאינה פוזיציונלית, כלומר ערכה של הספרה אינו תלוי במיקומה, ולכן את המספרים 4, 40, 400 מייצגות שלוש אותיות שונות: ד', מ', ת' בהתאמה.
שיטה כזו אינה נוחה לעריכת ארבע פעולות החשבון (ובוודאי אינה נוחה לפעולות מורכבות יותר).
אברהם אבן עזרא, שהיה מראשוני המשתמשים באירופה (שמחוץ לספרד) בשיטה העשרונית, השתמש באותיות העבריות א – ט לציון הספרות 1 – 9, ואת האפס ציין באמצעות עיגול.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לספרות עבריות:
•ספרות (מתמטיקה)
•עברית