כל מה שרצית לדעת על סקיילאב:
סקיילאב (באנגלית: Skylab) הייתה תחנת חלל האמריקאית הראשונה, ששוגרה והופעלה על ידי נאס"א – סוכנות החלל של ארצות הברית.
סקיילאב הייתה במסלול סביב כדור הארץ בין 1973 ל-1979 וכללה מעבדה, מצפה כוכבים ומערכות נוספות.
התחנה, במשקל 77 טון, שוגרה ב-14 במאי 1973 ללא אנשי צוות על גבי משגר סטורן INT-21.
שלוש משימות מאוישות ביקרו בתחנת החלל בשנים 1973-4.
כל משימה כללה שלושה אנשי צוות ששוגרו בחלליות אפולו על גבי משגרי סטורן IB.
סקיילאב כללה מצפה כוכבים בשם "מצפה אפולו", שני מסופי עגינה, מנעל אוויר, ומעבדה – שתפסה את רוב נפח המגורים בתחנה.
הכח החשמלי סופק לתחנת על ידי לוחות סולאריים ועל ידי תאי הדלק שבחללית האפולו המעוגנת לתחנה.
באחורי התחנה מוקמו מכל אשפה, מכלי דלק ורדיאטור.
סקיילאב נפגעה במהלך השיגור כאשר מגן המיקרו-מטאוריטים נקרע וניתק מהתחנה.
דבר זה מנע מהתחנה לייצר אנרגיה, והיא נותרה חשופה לטמפרטורות קיצוניות שהיו עלולות לגרום לתחנת לצאת מכלל פעולה.
הצוות הראשון שביקר בתחנה הצליח לתקן את התחנה על ידי פרישת מגן חדש ושחרור הלוח הסולארי הראשי הנותר, שהיה תקוע.
במהלך תקופת הפעילות של סקיילאב בוצעו בה ניסויים מדעיים רבים בתנאי חוסר משקל ובוצעו תצפיות רבות על כדור הארץ והשמש.
בתחנה נבחנה גם יכולת השהייה הממושכת של בני אדם בחלל – מספר חודשים (ולא מספר שבועות כמו בתוכנית אפולו) – ונשברו שיאי שהייה בחלל.
סקיילאב ננטשה בידי הצוות האחרון בפברואר 1974, ומאז הייתה לנאס"א שליטה מעטה על תחנת החלל, שמסלולה החל לדעוך.
היא הייתה אמורה להישאר בחלל עד כניסת מעבורות החלל לפעילות, שהיו מחזירות אותה לשימוש.
ואולם סופות שמש חזקות גרמו לאטמוספירה בגובה בו שייטה התחנה להתעבות ועל כן גבר החיכוך בין התחנה לאטמוספירה והיא החלה לאבד גובה במהירות, עד שלבסוף, ב-11 ביולי 1979 היא חדרה לאטמוספירה והתפרקה בו, כאשר שרידיה מתרסקים באוסטרליה המערבית.
את סקיילאב החליפה יחידת המעבדה ספייסלאב ששוגרה בתוך מעבורות החלל והייתה ניתנת לשימוש חוזר.
ב-1984 החלה נאס"א לתכנן את תחנת החלל הבאה של ארצות הברית – פרידום – שהפכה לבסוף לחלק מתחנת החלל הבינלאומית, שחלקה הראשון שוגר ב-1998, ואשר מאוישת ברציפות מאז ה-31 באוקטובר 2000.