כל מה שרצית לדעת על עווני עבד אל-האדי:
עווני עבד אל-האדי (בערבית: عوني عبد الهادي; 1889 – 15 במרץ 1970) היה מדינאי פלסטיני ופאן-ערבי לאומי בולט וחלוצי.
עמד בראשות מפלגת אל-איסתקלאל והיה מנהיגה בכל שנות קיומה.
במסגרת זו היה בין האחראים המרכזיים למרד הערבי הגדול בשנים 1936 – 1939.
לאחר הנכבה היה שר בממשלת ירדן ושגרירה לקהיר.
יליד ג'נין, התחנך בבירות, באיסטנבול ובסורבון בפריז.
בשנת 1911 הקים יחד עם רפיק אל-תמימי, ג'מיל מרדם ואחרים את תנועת אל-פתאת, התנועה הלאומית הפאן-ערבית הראשונה והיה מבין מארגני הקונגרס הערבי הלאומי הראשון בשנת 1913 בפריז.
היה יועץ מדיני בחצרו של פייסל הראשון, מלך עיראק וכנציגו השתתף בשנת 1919 בוועידת השלום בפריז.
לאחר מכן היה יועצו של עבדאללה הראשון, מלך ירדן.
ב-4 באוגוסט 1932 ייסד את מפלגת אל-איסתקלאל, כמפלגה לאומית חילונית של צעירים שמאסו בהתנהלות האיטית של החוסיינים.
אל-האדי היה מנהיגה הבלתי מעורער של המפלגה לכל אורך שנותיה.
כנציג המפלגה לוועד הערבי העליון עם הווצרו בשנת 1936, כיהן כמזכיר הוועד.
עמדתו כלפי היישוב הייתה מורכבת.
הוא לא ראה בתנועה הציונית כאויב בפני עצמו, אלא כזרוע של אימפריאליזם בריטי.
לדידו, ובניגוד בולט לחוסיינים, היה צורך ערבי להלחם באימפריאליזם הבריטי המפלג את העולם הערבי ולא להשחית משאבים על התמודדות עם הציונים.
הוא קיים מפגשים עם אישים ביישוב, בהם חיים מרגליות קלווריסקי.
בשנת 1934 נפגש עם דוד בן-גוריון.
פלסטין, טען בנאומו לפני חברי ועדת פיל, אינה ישות מדינית נפרדת, זו המצאה ציונית.
פלסטין היא חלק בלתי נפרד מסוריה הגדולה ומהעולם הערבי שצריך להשתחרר כולו מעול הבריטים ולהיות תחת שלטון ערבי.
עקב מעורבותו הפעילה בארגון המרד הערבי הושם בשנת 1937 במעצר על ידי שלטונות המנדט בעוג'ה אל-חפיר ולאחר מכן הוגלה למצרים.
רק בשנת 1941, לאחר שהתחייב לא לעסוק בפוליטיקה פעילה, הותר לו לשוב.
אולם, על אף התחייבותו חזר במרץ אל לב הפעילות בראשות מפלגת אל-איסתקלאל ובוועד הערבי העליון המחודש.
במסגרת זו פתח משרד אינטרסים בלונדון.
נתן אלתרמן הלעיג על יוזמה זו בשיר שכתב ב-24 באוגוסט 1945 במסגרת הטור השביעי, השיר נכתב כביכול כמכתב מהארון א-רשיד על עבד אל-האדי: "אגדות אלף לילה טיפחתי, אך בלונדון משרד לא פתחתי, כי חשקתי בזאת בבגדד.
.
.
המשרד הוא בסדר, עווני, אך השקר מופרז בו קצת, עווני, ומופרזת מעט חוצפתו".
לאחר קום מדינת ישראל גלה למצרים והיה לשר לענייני רווחה בממשלת כל פלסטין.
לאחר מכן היה שר בממשלת ירדן ושגרירה לקהיר בין השנים 1951 – 1955.
בין השנים 1955 – 1958 כיהן כחבר בסנאט של ירדן.
בשנת 1958 התמנה לראש הוועדה המשפטית של הליגה הערבית בקהיר.