כל מה שרצית לדעת על עומק שדה:
עומק שדה הוא מושג בצילום ובאופטיקה המציין את תחום המרחקים סביב מרחק המוקד של מערכת אופטית בו תתקבל תמונה חדה יחסית, של העצם המדומה.
למושג זה חשיבות רבה בתחום הצילום משום ששם בחירה של עומק השדה יכולה להיות בעל משמעות אמנותית בהדגישה פרטים אחדים וטשטושם של אחרים.
חדות בצילום איננה מושג חד-חד ערכי, ויש להתייחס אליו כעל ציר אינסופי, שבו יש חדות גבוהה יותר או גבוהה פחות.
בדומה לחדות, גם המושג עומק-שדה איננו חד ערכי, ולכן קיים על הציר האינסופי של עומק השדה, שדה עמוק יותר או רדוד יותר, ללא גבולות אבסולוטיים של חדות בתוך תחומיו.
עקרונית, ישנם שלושה גורמים המשפיעים אחד על השני במובן השפעתם על על עומק השדה או על רדידות השדה, ואלה שלושה גורמים אשר בצירופם יחד, יכולים להגביר את עומק השדה או לרדד אותו.
הגורם הראשון הוא אורך המוקד של העדשה: ככל שהוא קטן יותר, כך עומק השדה הטבעי שהעדשה יכולה להפיק הוא גדול יותר (או עמוק יותר), וככל שאורך המוקד גדול יותר, כך עומק השדה הטבעי שהעדשה יכולה להפיק הוא קטן יותר, (או רדוד יותר).
בהתאמה לכך יוזכר שהנקודה ההיפר-פוקלית (נקודת האינסוף) של העדשה היא במרחק שהוא ביחס תואם לאורך המוקד, כלומר, ככל שאורך המוקד קצר יותר, כך גם הנקודה ההיפר-פוקלית של העדשה נמצאת במרחק קצר יותר מעדשה.
הנקודה ההיפר-פוקלית של כל עדשה היא המרחק המינימלי בין העדשה לבין האובייקט המצולם, שממנו והלאה, כל מרחק, רחוק ככל שיהיה, מופיע בחדות יחסית.
הגורם השני הוא דרגת הצמצם בעדשה: ככל שהצמצם סגור יותר (כלומר מספר F גדול – למשל: F16), כך עומק השדה הטבעי שהעדשה יכולה להפיק הוא גדול יותר (או עמוק יותר), וככל שהצמצם פתוח יותר (כלומר מספר F קטן – למשל: F4) , כך עומק השדה הטבעי שהעדשה יכולה להפיק הוא קטן יותר (או רדוד יותר).
הגורם השלישי הוא המרחק בין העדשה לבין האובייקט המצולם: ככל שהמרחק בין העדשה לבין האובייקט המצולם גדול יותר כך עומק השדה הטבעי שהעדשה יכולה להפיק הוא גדול יותר (או עמוק יותר), וככל שהמרחק בין העדשה לבין האובייקט המצולם קטן יותר, כך עומק השדה הטבעי שהעדשה יכולה להפיק הוא קטן יותר (או רדוד יותר).