כל מה שרצית לדעת על עירוב תחומין:
עירוב תחומין הוא תקנת חכמים המאפשרת לשנות את מיקומו של תחום שבת, וכתוצאה מכך את מרחק ההליכה האפשרי לפי ההלכה מחוץ ליישוב בשבת, יום טוב, ויום הכיפורים, מ-2,000 אמות מחוץ ליישוב (כ-960 מטרים, מרחק ההליכה המותר הרגיל של תחום שבת), עד למרחק כפול של 4,000 אמות.
העירוב נעשה בדרך כלל באמצעות הנחת לחם או מזון בכמות המספיקה לשתי סעודות (לכל משתתף בעירוב), בנקודה כל שהיא הנמצאת בתוך תחום השבת הרגיל של מניח העירוב.
ההיגיון מאחורי תקנה זו הוא שעל ידי הנחת העירוב האדם מצהיר שהוא קובע את מקום המגורים שלו במקום בו הונח העירוב, ושם נמצאת נקודת המרכז של תחום השבת החדש שלו, וכך מתאפשר לו ללכת אלפיים אמה ממקום הנחת העירוב לכל כיוון.
בדרך כלל מונח העירוב בנקודה שנמצאת בקצה תחום השבת הרגיל של מניח העירוב, על מנת להתיר הליכה למרחק מקסימלי באמצעות עירוב התחומין ממקום ישיבתו לאותו כיוון, אולם ניתן להניח את העירוב בכל נקודה אחרת בתוך תחום השבת הרגיל.
כתוצאה נלווית מהנחת עירוב התחומין נאסר על מניח העירוב ללכת לכיוון ההפוך ממקום הנחת עירוב התחומין, מאחר שהוא מתרחק יותר מאלפיים אמה ממקום העירוב, שהוא נקודת המרכז של תחום השבת החדש‏.
המונח 'עירוב' משמעו ערבוב, והוא מציין את ערבוב 2,000 האמה המותרים לפני הנחת העירוב, עם ה-2,000 אמה הנוספים.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לעירוב תחומין:
•הלכות עירובין
•פתרונות הלכתיים: שבת