כל מה שרצית לדעת על עיר קטנה ואנשים בה מעט:
עיר קטנה ואנשים בה מעט הוא ספר מאת הסופר נחום גוטמן, המנציח את אורחות החיים ואת הווי התושבים בשנים הראשונות לקיומה של אחוזת בית, לימים העיר תל אביב.
גוטמן עצמו, שנולד בשנת 1898 ועלה לארץ ישראל בשנת 1905, עבר עם משפחתו להתגורר באחוזת בית ב-1910, בהיותו בן 12.
הספר שעוטר בציוריו של גוטמן יצא לאור בשנת 1959, במלאת יובל חמישים שנה ליסודה של תל אביב, והיה לקובץ הסיפור המיתולוגיים שלה.
שמו של הספר לקוח ממגילת קהלת:
"עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אֹתָהּ וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדֹלִים".
– מגילת קהלת, פרק ט', פסוק י"ד
בספר מנציח גוטמן אירועים יומיומיים בחיי העיר, דוגמת ריב שכנים, הדלקת פנס הלוקס, או הקונצרט הראשון, אך הוא מתייחס גם לאירועים היסטוריים וטרגיים כמו גירוש תל אביב.
בספר מתוארים דמויות תושביה הראשונים של העיר, ובהם עקיבא אריה ויס, יוזם הקמתה של אחוזת בית, הרופא ד"ר חיים חיסין ועוד.
הספר מתחיל בתיאור תריסר הבניינים הראשונים ברחוב הרצל, שעדיין לא יכול היה להיקרא רחוב, ומסתיים ב"שיבת תל אביב", כיבוש העיר על ידי החיילים האוסטרלים, ויישובה מחדש על ידי תושביה שגורשו.
הספר זכה להצלחה, ומאז הוצאתו הראשונה ב-1959 יצא בשלוש מהדורות נוספות: ב-1965, ב-1977 ומהדורה מיוחדת במלאת 90 שנה לעיר ב-1999.
למהדורה זו צורפה הקדמה מיוחדת של הסופר שלמה שבא.
בהקדמתו כתב שבא:
נחום גוטמן הוא בעצם האיש המרכזי שקבע בדמיוננו את דמותה של אחוזת בית ותל אביב בראשיתם.
הוא עשה זאת בכתיבה ובציור כמה עשרות שנים אחרי שהדברים קרו.
אבל אנחנו קיבלנו תיאורים אלו כדמותה האמיתית של העיר בעריסתה.
אהבנו אותה, היא עוררה בנו געגועים לעולם שגוטמן אמר לנו בכשרון רב – בסיפור ובקו – כי הוא היה יפה ויש להתגעגע אליו.
שבא מספר כי ראייתו האופטימית של גוטמן מציגה לעתים פן נאיבי ואופטימי של מעשים שנתפסו כחמורים בזמנם.
כך מספר גוטמן על סייד, שראה מבעד לחלון נערה רוחצת, ומוקסם "החליק לתוך חלון האמבטיה".
לאחר מכן נעצר בבית הוועד וצינה דיזנגוף הביאה לו ארוחת צהריים.
לאמיתו של דבר היה זה ניסיון אונס, והצעיר נשלח בחרפה לארץ מוצאו.
גוטמן עצמו מסכם את ספרו ב"נאום" שנישא כביכול מעל בניין "הבאר" בשדרות רוטשילד, שזה מכבר נהרס בעת שנכתב הספר, כאשר בציור המלווה את ה"נאום" מצויר מתארו הייחודי של הבניין בקווקווים:
"תל אביב! חקקי זכרונותיך על לבבות צעירים.
בתל אביב למדנו לשיר שירים בעברית לא גמישה במנגינות שאולות – אך כיון ששפתי ילדים מילמלו אותם ועיני ילדות נוצצו לשמעם, צועדות רגלינו אחריהם בבטחה.
הגעתי לקצה נאומי, אך בטרם אסים דברי וירדתי – עוד משפט אחד: טוב להיות בין שתי זרועותיך, תל אביב: הזרוע הכחולה שלפני (הצבעתי על הים) והזרוע הזהובה (הצבעתי אל עבר גבעות החול) שמאחורי".
– נחום גוטמן, עיר קטנה ואנשים בה מעט