כל מה שרצית לדעת על עקבתא דמשיחא:
עקבתא דמשיחא (בארמית, בעברית: עקבות המשיח) מונח המציין את תקופת סוף הגלות באחרית הימים לפני ביאת המשיח, או בסמוך לביאתו, בה, על פי המסורת, יהיה עם ישראל בשפל תרבותי, מוסרי וכלכלי.
מקור הביטוי בעברית הוא בספר תהילים "אשר חרפו אויביך ה', אשר חרפו עקבות משיחך" (תהלים, פ"ט, נ"ב)
בין חכמי ישראל רבו הפירושים כיצד להבין ביטוי זה, אם בצורה של עקבות רגליים, של איחור (מלשון ויעקבני) או אחרית (עקב).
הביטוי עקבתא דמשיחא, לקוח מהמשנה במסכת סוטה ומופיע בתלמודים, בקבלה ובמדרש.
בתלמוד הבבלי מתוארת התקופה שתקדם לביאת המשיח כתקופה קשה פיזית שתארך שבע שנים שסופו יהיה עליה ותשועה.
בתחילתן תתחיל הדרדרות במצב שתחילתה בבצורת ורעב קל, שמתעצם לרעב גדול שמתים בו "אנשים ונשים וטף ואנשי מעשה" ותורה משתכחת מלומדיה, ולאחר מכן החל מהשנה הרביעית יחל תהליך של השתקמות של שובע הדרגתי שמביא "לשובע גדול, ואוכלין שותין ושמחים", וחזרת לימוד תורה, ובסיום תקופה זו "קולות" ו"מלחמות" שבסופן בן דוד בא.
התלמוד קובע כי צורת וסדר השתלשלות הדברים, ומלחמות בסופם דווקא, היא אינדיקציה ברורה לבואו של המשיח.
לעומת זאת במשנה מתוארת התקופה כך:
"בעקבות משיחא חוצפא יסגא (תִרבה), ויוקר יאמיר: הגפן תתן פריה והיין ביוקר, ומלכות תהפך למינות, ואין תוכחת, בית וועד יהיה לזנות, והגליל יחרב, והגבלן (הגולן) יישום (יהיה ריק מאדם), ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמות סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת.
נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים, בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו, פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו.
ועל מה יש לנו להשען? על אבינו שבשמים.
– משנה, סוף מסכת סוטה
על פי המשנה, עיקר הקושי הינו רוחני-תרבותי, של מהפכה וזעזועים תרבותיים, ניהליזם וחומרנות גדולה.
השוואה בין התכנים במשנה למקרא ולזוהר
משנה סוטה
מיכה
הזוהר
ומלכות תהפך למינות, ואין תוכחת, בית וועד יהיה לזנות
הַשַּׂר שֹׁאֵל (לשוחד) וְהַשֹּׁפֵט בַּשִּׁלּוּם (שילומים
ואינון ערב רב אינון עתירין בשלוה בחדווא בלא צערא בלא יגונא כלל גזלנין מארי שוחד דאינון דיינין רישי עמא כי מלאה הארץ חמס
והגליל יחרב, והגבלן (הגולן) יישום (ריק מאדם), ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו
ולית לון יכולת למעבד טיבו עם ת"ח, ואנשי חיל ויראי חטא מסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו ומחרימין ערב רב בינייהו ולא יהבין לון באתרין סגיאין אלא דבר קצוב דלא יהא תקומה לנפילו דלהון ואפילו חיי שעה וכל חכמים ואנשי חיל ויראי חטא בצערא בדוחקא ביגונא חשיבין ככלבים
וחכמות סופרים תסרח
וְיָשָׁר בָּאָדָם אָיִן כֻּלָּם לְדָמִים יֶאֱרֹבוּ אִישׁ אֶת-אָחִיהוּ יָצוּדוּ חֵרֶם
ויפן כה וכה וירא כי אין איש עוזר לי (למשה רבנו) לאפקא לי מהאי צערא בהאי קבורה דאתמר עלי ויתן את רשעים קברו (ערב רב, שמשה העלה ממצרים) ולא אשתמודען בי ו/או ואני חשיב בעינייהו בין ערב רב רשיעייא ככלב מת דסרח בינייהו דחכמת סופרים תסרח בינייהו בכל קרתא וקרתא ובכל אתר דישראל מפוזרין בינייהו בין מלכוון ואתהדרו אינון ערב ררעיין על ישראל עאנא דקב"ה
נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים, בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו
כִּי-בֵן מְנַבֵּל אָב בַּת קָמָה בְאִמָּהּ כַּלָּה בַּחֲמֹתָהּ אֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ
פני הדור כפני הכלב
ואני חשיב בעינייהו בין ערב רב רשיעייא ככלב מת דסרח בינייהו דחכמת סופרים תסרח בינייהו בכל קרתא וקרתא ובכל אתר דישראל מפוזרין בינייהו בין מלכוון ואתהדרו אינון ערב ררעיין על ישראל עאנא דקב"ה
ועל מה יש לנו להשען על אבינו שבשמים
כִּי-אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ (בגלות עי' פי' המלבי"ם) ה' אוֹר לִי