כל מה שרצית לדעת על עקיבא איגר:
רבי עֲקִיבָא (גינְז) אֵיגֶר (מכונה בקיצור גם: רעק"א, רע"א או רע"ק איגר; א' בחשוון ה'תקכ"ב, 29 באוקטובר 1761 – י"ג בתשרי ה'תקצ"ח, 12 באוקטובר 1837) היה רב, ראש ישיבה ופוסק הלכה רב-השפעה.
נחשב בדורו לגדול הדור והיה מגדולי התורה הבולטים בתקופת האחרונים.
הוא נעשה לסמל של ענק רוחני, למדן וגאון בתרבות היהודית של בית המדרש הישן[1].
רבי עקיבא איגר נחשב לאחד מגדולי הלמדנים התורניים בעת החדשה ומהבולטים שבהם.
שמו הפך למילה נרדפת לגאונות למדנית בתרבות היהודית-תורנית, ותורתו נלמדת בבתי המדרשות של הישיבות בנות זמננו.
הרלוונטיות של דרכי לימודו והלוגיקה שהפעיל נשתמרו אף כיום, בניגוד לאחרונים אחרים שנטו לשיטת הפלפול.
לבד מהשפעתו העצומה על צורת לימוד התלמוד ודברי הראשונים, הייתה לרבי עקיבא איגר השפעה מכריעה בתחום ההלכה, והגהותיו הנדפסות על גיליון השולחן ערוך וכן פסקיו בספרי השו"ת שלו הם אבן יסוד בעולם הפסיקה היומיומית ובעולם הדיינות[2].
בראשית דרכו נמנע מלקבל על עצמו משרת רבנות שבכללה פסיקת הלכה, אך לא נמנע מלשמש כראש ישיבה.
בהמשך שימש 24 שנים כרבה של העיירה מרקיש-פרידלנד.
עיקר פעילותו הציבורית באה כאשר לאחר פעילות של חתנו המפורסם, החת"ם סופר, נבחר לשמש כרבה של עיר המחוז הפולנית פוזנא, משרה שבה החזיק 23 שנים, עד יום מותו.