כל מה שרצית לדעת על פאביוס שך:
פאביוס שך (שאך, ש"ך; בגרמנית: Fabius Schach; 1 באוקטובר 1868, וֶקְשְׁנֶה, רוסיה – 1930, ברלין, גרמניה של ויימאר), מראשוני התנועה הציונית ומייסדיה בגרמניה.
שך נולד בעיירה וֶקְשְׁנֶה (וועקשנע; Viekšniai) שברוסיה (כיום בליטא, לא הרחק מהגבול עם לטביה), בנו של רב, נצר לרבי שבתי כהן (הש"ך).
התחנך בישיבות ובאוניברסיטת ברלין.
בתקופת שהותו בגרמניה החל לבוא במגע עם פעילות ציונית, ובשנת 1893 התמנה למזכיר סניף האגודה להתגוננות מפני האנטישמיות בעיר קלן.
בתקופה זו עבד בשיתוף פעולה עם מקס בודנהיימר, וכעבור זמן קצר מונה על ידי בודנהיימר ודוד וולפסון למזכיר האגודה היהודית-לאומית בקלן.
בתקופה זו השתתף בשלוש הוועידות הראשונות של ציוני גרמניה ובשני הקונגרסים הציוניים הראשונים.
לאחר מכן פסקה פעילותו עקב חשדות שהועלו נגדו על פרסום דברי התנגדות להרצל.
בשנת 1899 הודיע על פרישתו מפעילות בקבוצה הציונית בקלן.
פעילותו העיקרית להפצת רעיון הציונות נעשתה בראשית דרכו בתנועה, עת פרסם את החוברת הקצרה "לשון שקמה לתחייה" (Eine auferstandene Sprache) על תחיית השפה העברית (ככל הנראה ב-1892) ואת חוברת "יהדות עממית או סאלונית" (Volks- oder Salonjudenthum; 1893) כנגד תופעת ההתבוללות בקרב יהדות גרמניה.
בוועידת ציוני גרמניה הראשונה ובקונגרס הציוני הראשון לקח חלק בניסוח מטרות התנועה הציונית.
לאחר הפסקת פעילותו הרשמית בתנועה הציונית עסק שך בכתיבת ועריכת שבועונים יהודים ועבריים.