כל מה שרצית לדעת על פולחנסיו בטיסטה:
פולחנסיו בטיסטה אי סאלדיבר (בספרדית: Fulgencio Batista y Zaldívar; 16 בינואר 1901 – 6 באוגוסט 1973) היה נשיאה הנבחר של קובה מ-1940 עד 1944, ועריצה מ-1952 עד 1959, אז הופל משטרו במהפכה הקובנית.
בטיסטה עלה לשלטון לראשונה ב-1933, עת הנהיג את "מהפכת הסַמָּלים", ששמה קץ לשלטונו קצר הימים של דה סספדס.
לאחר הצלחת המהפכה, מינה עצמו למפקד הכוחות המזוינים, בדרגת קולונל, ושלט בפועל בוועד בן חמשת החברים שכיהנו כראשי המדינה באופן קולקטיבי.
המשיך לשלוט בפועל באמצעות מינוי 'נשיאי בובה' עד 1940; אז נבחר בעצמו לנשיא.
כונן את חוקת 1940 של קובה, וסיים את כהונתו ב-1944.
לאחר מכן עבר לגור בפלורידה, וחזר לקובה רק ב-1952, כדי להתמודד לנשיאות פעם נוספת.
משראה בטיסטה שיפסיד בבחירות, הנהיג הפיכה צבאית לפני שנערכו.
כשחזר לשלטון זכה לתמיכה כלכלית וצבאית מארצות הברית.
בטיסטה הקפיא את חוקת 1940 וביטל את רוב זכויות האזרח, ובכלל זה הזכות לשבות.
בנוסף חבר לבעלי הקרקעות ולבעלי מפעלי הסוכר והנהיג שיטה כלכלית שהרחיבה את הפערים הכלכליים בחברה הקובנית.
בסופו של דבר, כתוצאה ממדיניות כלכלית כושלת, רוב תעשיית הסוכר עברה לבעלותם של אמריקאים ו-70% מהשטח החקלאי היה בבעלות זרה.
כדי להתמודד עם המצב הכלכלי העגום החל בטיסטה לשתף פעולה עם המאפיה האמריקנית, ואפשר לה להקים בהוואנה מרכז של סמים, הימורים וזנות.
התמיכה העממית בבטיסטה החלה לרדת ומרידות סטודנטים והפגנות החלו להתרחש.
הוא הגיב לכך בהגברת הריכוזיות של התקשורת ובהקמת משטרה חשאית, שתפקידה 'לדכא את הפעילויות הקומוניסטיות'.
המשטרה השתמשה באלימות בקנה-מידה רחב, בעינויים ובהוצאות להורג.
באותה סערת אלימות נהרגו, לפי הערכות, מאות עד אלפי אנשים.
בשנים 1956-1958 הובילה תנועת 26 ביולי, בראשות פידל קסטרו, מרד מתמשך שעיקרו לוחמת גרילה נגד משטרו של בטיסטה.
לאחר שהנחילה למשטר מספר תבוסות קשות, ברח בטיסטה לרפובליקה הדומיניקית ב-1 בינואר 1959.
תוך ימים קרס משטרו.
לאחר מכן קיבל מקלט פוליטי בעריצות נוספת – פורטוגל.
מת בספרד, ארצו של עריץ נוסף, בגיל 72.