כל מה שרצית לדעת על פול דה מאן:
פול דה מאן (6 בדצמבר 1919 – 21 בדצמבר 1983), היה חוקר ספרות דקונסטרוקציוניסט.
הוא נולד בבלגיה, אביו היה יו"ר מפלגת הפועלים הבלגית שפנה לכיוון הנאציונל-סוציאליזם אנרי דה מאן, ולאחר מלחמת העולם השנייה לימד בארצות הברית.
דה מאן ידוע במיוחד בקריאותיו המעודנות בשירה ובפילוסופיה רומנטית, ובשל מאמריו הקצרים על מגוון שאלות פילוסופיות וספרותיות.
המאמר, "ההתנגדות לתאוריה" ("The Resistance to Theory"), שחוקר את מטרות והנחות היסוד הפילוסופיות של תורת הספרות, הוזמן כהקדמה לספר על חקר הספרות, ונדחה לאחר מכן על ידי האגודה לשפה מודרנית.
המאמר טוען, שההתנגדות הרחבה והפולמוסית לתאוריה היא, למעשה, התנגדות לקריאה עצמה, התנגדות לשימוש בשפה לשם דיבור על שפה.
מאמר זה פורסם לאחר מותו, בשנת 1986, בספר בשם זה, שבו נכללים גם עוד כמה מהמאמרים הידועים שפרסם בשנותיו האחרונות.
תורתו של דה מאן חילחלה בעיקר דרך השפעת סטודנטים שלו, אם כי לאחרונה עבודותיו שלו נעשו יותר ויותר נפוצות.
מחלוקת חריפה פרצה בסוף שנות השמונים, כאשר, לאחר מותו של דה מאן, מאמריו לעיתון בלגי, ששיתף פעולה עם הנאצים, התגלו.
חלק מהמאמרים מכילים דעות אנטישמיות.
הכרך, Responses : on Paul de Man's wartime journalism (נערך על ידי ורנר המאכר, ניל הרץ ותומס קנן.
נברסקה, 1989), מכיל אוסף מאמרים שנכתבו על ידי תלמידיו של דה מאן וקולגות שלו, שעוסקים במחלוקת חדשה זו סביב עבודתו של דה מאן.
בין השאר, אף ז'אק דרידה, פילוסוף יהודי צרפתי, וידידו של דה מאן, ניסה להגן על שמו הטוב של חברו, ולהסביר את הביטויים האנטישמיים במאמרים אלו.
מיכל בן-נפתלי, תלמידתו של דרידה, ומרצה באוניברסיטה העברית, כתבה מאמר בו היא מנסה להגן על הגנתו של דרידה על פול דה מאן.
הספר "ההתנגדות לתאוריה" תורגם לעברית על ידי שי גינזבורג, ויצא לאור בהוצאת רסלינג ב2010.