כל מה שרצית לדעת על פילושמיות:
פִילוֹשמיות (באנגלית:Philosemitism, נקרא גם: יודופיליה – Judeophilia) היא חיבה ועניין רב של אדם כלפי יהודים או כלפי המדינה, התרבות וההיסטוריה היהודית והאמונה בהשפעות החיוביות של היהדות ובני העם היהודי בקרב העמים.
הרעיון בדבר פילושמיות (לעומת "שנאת ישראל" או "אנטישמיות") ליווה את ההיסטוריה היהודית לאורך שנות גלותם ושנות מאבקם לאמנציפציה ולתחייה לאומית, והוא מוצהר על ידי הוגי דעות כגון הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה במאה ה-19, שתיאר את עצמו בתור "אנטי-אנטישמי".
החיבה אל היהדות והיהודים יכולה להשתקף בגילוי עניין כלפי תנועות פוליטיות או רוחניות יהודיות, כלפי מדינת ישראל ובהכרת השפות, התרבות וההיסטוריה היהודית.
היא באה לידי ביטוי בעתות מצוקה כמו פרעות, עלילות דם, שואה, מלחמות מגן, על ידי התגייסות לטובת היהודים הנרדפים או הנאבקים על קיומם, בהגנת ערכי היהדות וספריה וכו'.
בעתות שלום היא מיתרגמת גם בהתנדבות זרים במפעל הקיבוצי או במפעלי רווחה ואחרים בישראל, הזדהות עם תנועות אידאולוגיות יהודיות משמאל ומימין, התגייסות לניסיונות של תחיית התרבות היהודית במקומות בהן היא חוסלה (כמו בחצי האי האיברי או בארצות אירופה מסוימות אחרי השואה) או בהירשמות לקורסים בנושאים יהודיים כמו: יהדות, קבלה, עברית ושפות יהודיות.
‏.
גישה פילושמית יכולה לנבוע מרקע אידאולוגי מגוון – דתי, מוסרי, הומניסטי, סוציאליסטי, רציונליסטי, גזעני, או רקע פסיכולוגי- של יחסים בינאישיים של היכרות עמוקה, חברות או אהבה עם בנים/בנות של העם היהודי.
מבקר הספרות היהודי פולני ארתור סַנדָאוּאֶר הציע כי הן בבסיס האנטישמיות והן בבסיסה של הפילושמיות ישנה עמדה יסודית (שאותה כינה "אַלוֹשמיות") הרואה ביהודים זרים ואחרים.
גם בנוגע לעמים ותרבויות אחרות, במידה כזאת או אחרת, קיימים מושגים המתייחסים לגישות עוינות או אוהדות של הזרים כלפיהם.
דוגמה מובהקת קיימת אצל היוונים המדברים על זרים "פילוהלנים" ו"אנטיהלנים", חלוקה שבאה לידי ביטוי, בין השאר, בעת מאבק העם היווני בעד עצמאות במאה ה-19.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לפילושמיות:
•קצרמר סוציולוגיה
•לאומיות יהודית
•הערצת תרבויות זרות