כל מה שרצית לדעת על פליקס פברי:
פליקס פברי (ציריך, 1441 או 1442 – אולם, 1502), נזיר דומיניקני, צליין וכותב ספרי מסעות.
עלה לרגל לירושלים פעמיים.
פעם ראשונה בשנת 1480 ופעם שנייה בין השנים 1483 – 1484.
פרסם שני ספרי מסעות, האחד הוא דוח קצר יחסית, בגרמנית, של ביקורו הראשון, והשני ספר ארוך ומפורט בלטינית.
ספר זה הוא אחד ממדריכי הצליינים המפורטים והמדויקים ביותר שיצאו באותה התקופה.
המסע הראשון – דרכו לארץ הקודש עברה מאולם למדינגן, שם פגש קבוצת צליינים.
משם המשיכו לאינסברוק, חצו את הרי האלפים לטרוויזו ומשם לונציה.
בוונציה עלו על אונייה שהפליגה דרך נמלי קורפו, כרתים וקפריסין.
מקפריסין הפליגו לארץ ישראל, סביר להניח שדרך נמל יפו.
מיפו עלו לירושלים.
המסע חזרה עבר באותה דרך, למעט עצירה נוספת ברודוס, אי שהיה תחת מצור טורקי בהפלגתם אל הארץ.
המסע השני – הדרך אל ירושלים הייתה כמו במסע הקודם, כולל עצירה ברודוס.
אולם במסע זה המשיכו עולי הרגל בשיירת גמלים וביקרו גם בבית לחם, חברון ואזור הנגב (שפברי מכנה אותו "מדבר צקלג") אל עזה.
משם המשיכו במסע מפרך בעומק סיני (דרך מנזר סנטה קתרינה, "חורב" בפיו), אל קהיר לפני שחזרו לאירופה.
למסע זה הצטרף גם ברנרד פון בריידנבאך, שפרסם ספר מסעות מאויר משלו עליו.
בספרו רחב היריעה "ספר המסעות של פליקס פברי" הוא מקדיש מקום רב להיסטוריה של ממלכת ירושלים הצלבנית ולתיאור מפורט של הסולטנות הממלוכית של ימיו.
כמו כן הוא מפרט על העדות השונות ומהווה מקור מידע חשוב על מצבם של יהודי ירושלים, ארץ ישראל ומצרים באותה תקופה.
כתיבתו של פליקס פברי מיועדת להדרכת הצליין המבקר בארץ.
הוא מהווה דוגמה לסוג כתיבה חדש של מדריכי-צליינים.
המייחד את הספרות ה"חדשה" הזו היא זווית הראייה הפרקטית.
לא רק סיפורי קדושים ותיאורי מקומות קדושים אלא מידע המתיימר להיות אמין ומדויק בקשר למקומות הלינה, סדרי התפילה ומועדיהם, השווקים ומחיריהם, ואזהרות מפני עורמתם של הסוחרים ורמאויותיהם של מורי הדרך – כלומר, כל מה שנמצא במדריך תיירים מודרני.
פברי הוא תייר סקרן וכותב שנון.
ספרו מלא אנקדוטות ותיאורים של מנהגים מקומיים, מראות טבע, נוף ואדם.