כל מה שרצית לדעת על פלמירו טוליאטי:
פלמירו טוליאטי (איטלקית: Palmiro Togliatti, להאזנה (מידע · עזרה), 26 במרץ 1893 – 21 באוגוסט 1964) היה מדינאי קומוניסטי איטלקי.
נולד בג'נובה למשפחה מהמעמד הבינוני ולמד לימודים הומניים באוניברסיטת טורין.
טוליאטי החל את דרכו הפוליטית במפלגה הסוציאליסטית האיטלקית, עוד לפני מלחמת העולם הראשונה.
אחרי המלחמה הוא הצטרף לקבוצה שסבבה סביב אנטוניו גראמשי ועיתונו "L'Ordine Nuovo" (הסדר החדש) בטורינו.
בשנת 1919 ייסד יחד עם גראמשי את העיתון "ל'אורדינה נואובו" והיה לעורכו.
הוא היה ממייסדי המפלגה הקומוניסטית האיטלקית, ולאחר שגראמשי נכלא בידי בניטו מוסוליני, היה למנהיג המפלגה עד מותו.
בשנות השלושים נאלץ טוליאטי לגלות מאיטליה, והוא שהה במשך 15 שנה במוסקבה, נשא את השם ארקולה ארקולי, והיה לידידו של סטלין.
לאחר שחרור איטליה בשנת 1944 שב טוליאטו לארצו ונתמנה לשר בלי תיק.
בדצמבר 1944 התמנה טוליאטי לסגן ראש הממשלה.
ביוני 1945 התחזקה המפלגה הסוציאליסטית וטוליאטי, הקומוניסט, מונה לשר המשפטים.
תחת הנהגתו התחולל במפלגה "מהפך סאלרנו" שהתמקד בתמיכת המפלגה ברפורמות דמוקרטיות באיטליה ובזניחת המאבק האלים לסוציאליזם.
כתוצאה מכך נעה המפלגה ימינה במפה הפוליטית ופורקו גדודי הפרטיזנים החמושים שהמפלגה שלטה בהם.
מנהיגותו של טוליאטי הביאה את המפלגה הקומוניסטית למעמד המפלגה הגדולה באיטליה, והמפלגה הקומוניסטית (שאיננה מפלגת שלטון) הגדולה באירופה.
על אף שמעולם לא הרכיבה המפלגה את הממשלה, היא נחלה הצלחה רבה בבחירות המוניציפליות והשיגה כוח רב.
טוליאטי נפטר באוגוסט 1964 ונקבר בהלוויה חילונית, רבת משתתפים, בה הונפו עשרות אלפי דגלים אדומים.
העיר הרוסית סטברופול, שבה סייע טוליאטי בהקמת מפעלי הרכב אווטוואז (AutoVAZ) (לאדה) בשיתוף עם פיאט האיטלקית, נקראה "טוליאטי" על שמו משנת 1964, שנת מותו.