כל מה שרצית לדעת על פנטזיה (מוזיקה):
פנטזיה היא יצירה מוזיקלית ששורשיה נעוצים באמנות האלתור.
מסיבה זו, רק לעתים נדירות עוקבת הפנטזיה אחרי כללי הכתיבה המקובלים של איזו שהיא צורה מוזיקלית מחמירה (כפי שאפשר לראות באימפרומפטי).
בתקופת הבארוק ובתקופה הקלאסית, פנטזיה טיפוסית הייתה יצירה לכלי מקלדת, עם קטעי סירוגין של תרוצות מהירות ומרקם פוגלי.
דוגמאות לפנזיות מתקופת הבארוק הן הפנטזיה ופוגה כרומאטית, רי"ב 903, לצ'מבלו; פנטזיה ופוגה בסול מינור , רי"ב 542 לעוגב; ופנטזיה ופוגה בדו מינור, רי"ב 537 לעוגב, כולן יצירותיו של יוהאן סבסטיאן באך.
דוגמה מן התקופה הקלאסית היא הפנטזיה ברה מינור, ק.
397 לפסנתר של מוצרט.
דוגמה מהתקופה הרומנטית היא הפנטזיה לפסנתר בארבע ידיים, ד.
940 של שוברט ומאוחר יותר "פנטזיה קונטרפונטיסטיקה" של בוזוני או הפנטזיה על אוסטינאטו של ג'ון קוריליאנו.
בתקופת הבארוק (ובייחוד בתקופת טיודור הבריטית) התייחד המונח פנטזיה ליצירות שנכתבו על פי רוב – אם כי לא תמיד – לוויולים, בכתיבה שהתחלפה, במקרה זה, לסירוגין בין קטעי פוגה מהירים לקטעים איטיים יותר ומדי פעם הרמוניות מתנגשות.
על פי מילון אוקספורד המרוכז למוזיקה, הפנטזיה האינסטרומנטאלית הייתה קרובה היסטורית וצורנית למוטט.
הפנטזיות של הנרי פרסל הן המייצגות הבארוקיות האחרונות לזן הזה, אף כי וולטר וילסון קובט ניסה, בעשורים הראשונים של המאה ה-20, לשחזר משהו מסגנון זה באמצעות תחרות, שלה חבות יצירות כמו שלישיית הפנטזיה של ג'ון איירלנד ופרנק ברידג', רביעיית הפנטזיה של בנג'מין בריטן (לאבוב וכלי מיתר) ויצירות נוספות את קיומן.
בתקופה הרומנטית השפיעו שתי מגמות מנוגדות במידה רבה על הפנטזיה: האחת הייתה דעיכת האלתור הצורני כמבחן לטכניקת הלחנה; השנייה הייתה תנועתם של מלחינים לעבר צורות חופשיות יותר.
הפנטזיה בפה מינור אופוס 49 של שופן משלבת מרקמי מקלדת שונים של ה"סטיל בריליאנט" עם המופת הקלאסי של הסונאטה, והתוצאה היא יצירה, שצורתה חורגת מן המוסכמות אך מתוחכמת.
"קטעי פנטזיה" הרבים של שומאן הן יצירות אופי קטנות יותר, הנושאות במקרים רבים שמות תיאוריים.