כל מה שרצית לדעת על פסיכולוגיה קלינית:
פסיכולוגיה קלינית היא ענף בפסיכולוגיה העוסק בניתוח ופתרון בעיות נפשיות.
היא כוללת מחקר מדעי ויישום של הפסיכולוגיה, למטרות הבנה, מניעה וסיוע במצוקה או חוסר תפקוד פסיכולוגי, וקידום התפתחות אישית והרגשת מיטביות.
עיסוקים מרכזיים בעבודת הפסיכולוג הקליני הם הערכה פסיכולוגית וטיפול פסיכולוגי.
נראה כי תחום הפסיכולוגיה הקלינית התחיל להתפתח ב-1896, בפתיחת הקליניקה הפסיכולוגית הראשונה, באוניברסיטת פנסילבניה, על ידי לייטנר וויטמר.
במחצית הראשונה של המאה ה-20, התמקדה הפסיכולוגיה הקלינית בהערכה פסיכולוגית, ומעט בטיפול.
דבר זה השתנה בשנות ה-40, בעקבות מלחמת העולם השנייה, בה נוצר צורך במטפלים קליניים רבים בעלי הכשרה מתאימה.
אז התפתחו בארצות הברית שני מודלים חינוכיים בהכשרת המטפלים – בעלי תואר Ph.
D, שעוסקים בעיקר במחקר, ובעלי תואר Psy.
D, שעוסקים בעיקר ביישום וטיפול.
בישראל, פסיכולוג קליני הוא מי שסיים לפחות תואר מוסמך בלימודי פסיכולוגיה קלינית, ביצע התמחות של 2-4 שנים במוסד המוכר על ידי משרד הבריאות, ועבר בחינת מומחיות.
פסיכולוגים קליניים נחשבים כיום למומחים בפסיכותרפיה בתחום התמחותם, ובדרך-כלל הם מוכשרים ומומחים באחת או יותר מארבע שיטות טיפול עיקריות – טיפול פסיכודינמי, טיפול הומניסטי, טיפול התנהגותי וקוגניטיבי, וטיפול משפחתי או מערכתי.
רבים משלבים מרכיבים שונים משיטות טיפול אלו.
לעתים קיים בלבול בין "פסיכולוגיה קלינית" לבין פסיכיאטריה.
באופן כללי, לשתיהן יש מטרה משותפת של הקלה על מצוקה נפשית; אך פסיכיאטרים הם רופאים מוסמכים, שמורשים לרשום מרשמים לתרופות, ולכן לרוב הם מטפלים על פי המודל הרפואי, אם כי לעתים הם עשויים לספק גם טיפול פסיכולוגי.
בפועל, פסיכיאטרים ופסיכולוגים קליניים עובדים לעתים קרובות בצוותי עבודה משותפים, עם מטפלים מתחומים אחרים כמו מרפאים בעיסוק או עובדים סוציאליים, כדי לסייע באופן רב ממדי לפתרון בעיות מורכבות של מטופל.